בית המשפט העליון קורא למחוקק (6.5.24) לשנות את מתכונת הביקורת השיפוטית על מעצרים מינהליים, בנימוק שהמתכונת הנוכחית - עתירה לבג"ץ המוכרעת בידי הרכב בן שלושה שופטים - דורשת משאבים שיפוטיים ניכרים. השופט
יוסף אלרון מציע, בהסכמת השופטים
אלכס שטיין וגילה כנפי-שטייניץ, לעבור למתכונת של שופט אחד בבית המשפט העליון או נשיא של בית משפט מחוזי.
מעצר מינהלי הוא כלי המאפשר לכוחות הביטחון לעצור אדם בלא הליך שיפוטי רגיל אם היה לו "יסוד סביר להניח, שטעמי ביטחון האזור או ביטחון הציבור מחייבים שאדם פלוני יוחזק במעצר". מעצר מינהלי מצריך אישור של שופט צבאי בתוך 12 יום, ניתן לערער עליה בפני שופט צבאי ולאחר מכן לעתור לבג"ץ. כלי זה מופעל בעיקר כלפי חשודים בטרור פלשתינים, ובחודשים האחרונים - גם כלפי
מתנחלים החשודים בפגיעה בפלשתינים.
אלרון אומר: "אין לכחד: מעצר מינהלי הוא כלי שמעורר קושי, תהיינה נסיבותיו אשר תהיינה. עם זאת, השימוש בו נהפך לכורח המציאות אשר ממנו לא ניתן להתעלם, ובצוק העיתים נעשה בו שימוש הולך וגובר. מכל מקום, חריגוּת כלי זה מחייבת, כאמור, בקרה שיפוטית הדוקה. בקרה זו בצדה מחיר, בין היתר בהיותה דורשת משאבים שיפוטיים ניכרים". בעתירות לבג"ץ, מציין אלרון, בדרך כלל בודקים השופטים במעמד צד אחד את החומר החסוי העומד בבסיס המעצר, כך שכמעט בכל המקרים מדובר בשאלות ראייתיות מובהקות.
"המתכונת הנוכחית לביצוע בקרה שיפוטית זו נראית לי אנומלית", ממשיך אלרון, שכן כאשר מדובר במעצר מינהלי בשטחי המדינה - הביקורת השיפוטית היא בידי נשיא בית משפט מחוזי ולאחר מכן בערעור לדן יחיד בבית המשפט העליון. מן הראוי שלכלל זה תהיה תחולה כללית, ולכן - מציע אלרון - מן הראוי לקבוע בחוק שהביקורת על מעצרים מינהליים ביהודה ושומרון (בגלגול שלישי) תהיה בידי שופט יחיד בבית המשפט העליון. אפשרות חילופית היא השוואה להליך במעצר מינהלי במדינה: נשיא בית משפט מחוזי וערעור בפני שופט יחיד בעליון. "הצעות אלו, לטעמי, לא תגרענה מאומה מטיב הביקורת השיפוטית על צווי המעצר המינהליים מכוח הוראת הביטחון ואף תגברנה את יעילותה".
הדברים נאמרו בהחלטת בג"ץ לדחות את עתירתו של עיסא אבו-האשם נגד מעצרו המינהלי, לאור מידע מודיעיני חסוי לפיה הוא פעיל חמאס, מעורב בפעילות ארגונית המסכנת את ביטחון האזור וחשוד בהסתה ועידוד פעילות אלימה נגד ישראל. את אבו-האשם ייצג עו"ד מחמוד אבו-זנט, ואת המדינה - עוה"ד נועה רוזנברג-רכטר ומיה ציפילין.
