|
|
סכום הפיצוי לא יקלקל את הגט [פלאש 90]
|
|
|
|
|
בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב פסק (יום ד', 17.12.08) פיצויים בגובה 700 אלף שקלים לאישה מסורבת גט במשך 10 שנים. השופטת טובה סיון קבעה כי למרות שבית הדין הרבני רק "המליץ" על מתן גט ומחשש ל"גט מעושה" לא הטיל על הבעל סנקציות, בית המשפט לענייני משפחה יכול להכריז עליו סרבן גט ולחייבו בפיצויים.
מדובר בתביעה שהגישה אישה חרדית שעלתה מאירן. שלושה חודשים לאחר הנישואין ובהיותה בהריון נמלטה מאלימות בעלה, ומאז, במשך 10 שנים נאבקת לקבל גט. הבעל התנה את הגט במילוי דרישות כגון מחיקת חוב בביטוח לאומי, ביטול חיוב במזונות, העברת משמורת וקיום הסדרי ראיה. אך גם ניסיונות למלא את דרישותיו לא הועילו והוא סירב שוב ושוב לתת את הגט.
בתביעה טענה האשה באמצעות באת-כוחה, עו"ד סוזן וייס ממרכז צדק לנשים, כי בסירוב לתת לה גט גורם לה הבעל ל"צער, סבל, בושה, השפלה, עוגמת נפש, דיכוי ופגיעה ברגשותיה". עוד טענה כי נגרם לה נזק ממוני "מאחר שהכנסות של משפחה עם שני בני זוג גבוהות יותר מהכנסות משפחה חד-הורית. בנוסף, הבעל מונע מהאישה את היכולת להינשא בשנית ובכך אחראי לנטל הכלכלי שמוטל על כתפי האישה בהעדר בעל מפרנס".
מנגד, בא-כוחו של הבעל, עו"ד אברהם וייס, טען בין היתר, כי לא עניינה או טובתה של האשה העומדת בלב התובענה, אלא "פרסומם וטובתם של גורמים שונים, אשר שמו להם למטרה לקעקע את הלגיטימיות של מערכת השיפוט הרבני במדינת ישראל".
ממסורבת גט נמנעים ההנאה ממיניות והזכות להינשא מחדש
כאמור, בית המשפט פסק כי הבעל יפצה את האשה בסכום של 700 אלף שקלים. בהחלטה כתבה השופטת כי בשעה שהחלטת בית הדין הרבני לבעל למתן הגט היא ברמת "המלצה", ולכן מחשש ל"גט מעושה" לא יוטלו על הבעל סנקציות, בית משפט לענייני משפחה קובע חד-משמעית "כי הבעל הינו סרבן גט, המונע מאשתו את חירותה משך למעלה מ-10 שנים".
בית הדין הרבני מחוייב לדבריה, ל"מערכת הדינים והערכים לשמם הוא קיים, וכן למערך שיקולים שונה לעיתים ממערך השיקולים והמתווה המשפטי אליו מחוייב בית המשפט האזרחי. אין בידי הסמכות או האפשרות להיכנס לשיקולי בית הדין, ולדידי, ככל שקיימת תביעה אזרחית בפני בצירוף ראיות מספיקות לקיומה של סרבנות גט - על בית המשפט לדון בה עניינית, גם אם בית הדין הרבני החליט להמליץ על נתינת הגט, גרידא".
עוד הדגישה השופטת כי נזקיה של אשה חרדית מסרבנות הגט של בעלה חמורים יותר. היא ציינה כי מתצהיר שהגישה עובדת סוציאלית המטפלת במספר רב של עגונות מתוך ומחוץ לקהילה החרדית, עולה כי "מוסד הנישואין משחק תפקיד קריטי בעולם החרדי. החברה החרדית מצפה שכל רווק או רווקה תינשא ברגע שהם מגיעים לגיל המקובל. אי היכולת להקים ולנהל בית משותף נחשב כחיסרון עצום וככישלון... כתוצאה מהתנהגות בעליהן, מסורבות גט אינן יכולות לנקוט אמצעים לשנות את מעמדן. בכבילות בעליהן... הסטאטוס החברתי של הנשים פגום במידה רבה, והערכתן בעיני הקהילה נמוכה. על כן, הן מרגישות בידוד קהילתי, השפלה כבדה, בושה ועוגמת נפש... לסיכום, נשים עגונות ומסורבות גט חשות רגשי בושה והשפלה בשל המצב בו הן נמצאות, חוסר יכולתן לשלוט במצב וחוסר הוודאות לגבי מועד סיום מאסרן בכבלי נישואין אלה. הבעלים המסרבים לתת גט לנשותיהן מונעים מהן את היכולת ליהנות ממיניות, את זכותן להביא ילדים לעולם ואת זכותן להינשא מחדש והנאות החיים בכלל. על כל זאת יש להוסיף, במקרה של נשים חרדיות, את חוסר יכולתן למימוש עצמי, כפי שחונכו, ובדידות חברתית".
"אין ספק כי סרבנות הגט מהווה פגיעה בערכים המוגנים על-ידי חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, ביניהם הכבוד, חופש הבחירה, הזכות למימוש עצמי, האוטונומיה העצמית, הזכות להינשא ולהוליד ילדים", כתבה השופטת, "על אחת כמה וכמה כאשר מדובר באישה חרדית, אשר לגביה משמעות מיוחדת ומוגברת לסטאטוס כנשואה/ גרושה/עגונה".
סכום פיצוי ריאלי
השופטת פסקה לדבריה "סכום פיצוי סביר שישקף את סבלה וחסרונה של האשה באופן הוגן וריאלי, אך לא יחסום דרכה... לקבל את גיטה בבית דין רבני בבחינת גט מעושה בשל גובה הסכום אשר נפסק כפיצוי".
בית המשפט קבע כי האישה תקבל 60 אלף שקלים לשנה החל מיולי 1998 ועד הגשת הסיכומים, בגין נזקים לא ממוניים - סך-הכל 600,000 שקלים. כמו-כן "פיצויים מוגברים בסך של 100,000 שקלים, בשל חומרת מעשיו של הנתבע". הבעל אף חוייב בהוצאות משפט בסכום של 10,000 שקלים.
