אם מחפשים את המקורות לאהבת הבמה המוקצנת של ברון כהן, כדאי להתחיל בחיפוש אצל סבתו. היא מספרת שהייתה הראשונה במשפחתה שהלכה לכיוון אמנויות הבמה כשהחליטה בגיל צעיר ללמוד ריקוד. "נולדתי בפרנקפורט בזמן מלחמת העולם הראשונה", היא אומרת, "ולא היה אז אוכל לילדים קטנים. אבא שלי ראה שאנחנו זקוקים לחלב ולפירות, אז אמא שלי לקחה אותנו לביקור בהולנד כדי לקנות מצרכים. שם הלכנו יום אחד לערב ריקודים. הייתי אז בת חמש. ברגע שראיתי את הרקדניות הבנתי שאני צריכה לרקוד". אבל עברו עוד שנים רבות עד שזכתה להגשים את משאלתה. "אמא שלי שלחה אותי בגיל 16 ללמוד ריקודים סלוניים", היא מספרת, "היא חשבה שאני ילדה משונה ורצתה שאפגוש שם בחורים". בהמשך החליטה ללמוד הוראת מחול בבית הספר הממשלתי "לאבאן שולה". מספר ימים לאחר שהחלה ללמוד, ב-1933, נאסר על יהודים לעבור בחינות בסיום לימודיהם. למזלה הרב, מספר הימים הללו הצילו אותה מרוע הגזירה. היא הייתה ליהודייה האחרונה שהורשתה לסיים את לימודיה כחוק באותו בית ספר. כאשר עלתה לישראל ב-1935 נאלצה להתפרנס ממיני מלאכות, עד שפגשה בתהילה רסלר, אגדת מחול מקומית, ונהפכה לאסיסטנטית שלה בסטודיו למחול שהקימה, שהיה מהראשונים בישראל. "ממה שתהילה שילמה לי לא יכולתי לקנות אפילו פיסת לחם", מודה וייזר, אבל מוסיפה כי הייתה אסירת תודה על הניסיון שרכשה. רסלר גם צירפה אותה ללהקת מחול שהקימה, שכללה חמש רקדניות, אבל הלהקה התפרקה במהרה ולא הופיעה מול קהל אפילו פעם אחת. בהמשך היא נישאה לד"ר הנס וייזר, מומחה לפיזיותרפיה. בעקבות נישואיה, יעצה לה הרקדנית והכוריאוגרפית גרטרוד קראוס לפרוש מהמחול. "היא אמרה לי שאם אני נשואה ועושה ילדים, אני לא יכולה להיות רקדנית", היא מספרת. וייזר החליטה לפנות לכיוון של הוראת התעמלות, והיא ממשיכה לעסוק במקצוע עד היום עם הקשישים בבית הדיור המוגן בבת ים. היא גם למדה אצל ד"ר משה פלדנקרייז את שיטתו. "בעלי לא התרשם ממנו", היא מספרת, "אבל אני תמיד חשבתי שהוא מעניין מאוד. למדתי אצלו מדי יום שישי במשך כמה שנים בשנות ה-50". וייזר ובעלה גידלו את ארבעת ילדיהם בדירת שני חדרים ברחוב יונה הנביא בתל אביב. הוא היה מקבל מטופלים בביתם והיא הייתה מלמדת שם חוגי התעמלות. "כשבעלי נפטר לפני 18 שנה, החלטתי שהכי טוב לחיות במקום מאורגן", היא מסבירה את המעבר לבת ים. "יש לי הרבה ילדים והמון נכדים, וטוב שאני פה". את עבודתה עם הקשישים היא רואה כסוג של שליחות. "אנשים בגיל הזה מתרגלים לא לעשות כלום כל היום, וזה לא טוב. ברגע שיש להם מטפלים פיליפינים, הם מפסיקים לזוז ומתרגלים שהכל נעשה בשבילם". כמה מתלמידיה לומדים אצלה כבר שנים רבות. "אני עושה אתם התעמלות על כיסאות והתעמלות על ברזלים - קצת כמו בבלט - זה גורם לנשים המבוגרות להרגיש כמו בלרינות עם הרגליים הנה והנה. זה נותן להן ביטחון". את הספר אפשר לקנות באמצעות פנייה ל-ammalka@gmail.com מחיר: 40 שקלים.
|
את הספר כתבה וערכה מלכה עמיר מנדלבאום, בעצמה מורה למחול, שפגשה את וייזר בזמן עבודתה עם הקשישים בבית הדיור המוגן. הוא כולל סיפורים, תצלומים, מסמכים ישנים מהארכיון המשפחתי והסברים מפורטים על שיטת הלימוד של וייזר. בין בני המשפחה ששמם מופיע בספר אפשר למצוא את נכדה של וייזר, בנה של בתה דניאלה - סשה ברון כהן, הקומיקאי הבריטי המחונן והפרוע. "סשה מאוד קשור אליה" אומרת עמיר מנדלבאום על הנכד המפורסם, ומסבירה כי וייזר עצמה מעדיפה שלא להרחיב בנושא, מאחר שהיא חוששת שאם תדבר עליו היא עלולה לגרום לו נזק. מנדלבאום מספרת שברון כהן חרד מאוד לפרטיותו, וכי בפעם האחרונה שבא לבקר בישראל הצליח לחמוק מצלמי הפפארצי המקומיים. ברון כהן, נכד מסור, שולח בכל שבוע זר פרחים לדירתה הקטנה והיפה של סבתו, שכוללת גם נוף לים. על קיר הסלון תלוי תצלום גדול וממוסגר של וייזר, שקרובי משפחתה הכינו לה ליום הולדתה, ובו הקדשות מבני המשפחה השונים. בהקדשה שכתב לה ברון כהן נכתב: "את ההשראה שלי כיצד לחיות את החיים". עוד על הקיר תלויה מפת עולם גדולה, ובה תמונות קטנות של כל חברי המשפחה, כל אחד בצמוד למדינה שבה הוא מתגורר. בצמוד לאנגליה אפשר לראות את תמונותיהם של דניאלה, בתה של וייזר, ושל בנה סשה. ברון כהן, בן 37, נולד וגדל באנגליה והפך בעשור האחרון לאחד הקומיקאים הבולטים ביותר בעולם המערבי. תחילה פרץ לתודעה בשנת 2000 בדמותו של עלי ג'י, מנחה תוכנית ראיונות ותוצר של תרבות ההיפ-הופ שלוקה במחסור חמור בתקינות פוליטית. בנוסף לתפקידו כמנחה "המופע של עלי ג'י", הופיע ברון כהן כשתי דמויות משנה נוספות, בוראט וברונו, שזכו בהמשך לסרטים משלהן. ב-2006 יצא לאקרנים "בוראט", שבו גילם כתב קזחי משופם שיוצא לחקור את התרבות האמריקנית. סרט זה גם זיכה את ברון כהן בפרס גלובוס הזהב לשחקן הקומי הטוב ביותר. בחודש הבא יעלה לאקרנים "ברונו". הפעם ברון כהן נכנס לנעליו של כתב אופנה אוסטרי בעל מניירות של דיווה וסטייל צעקני במיוחד. בימים אלה, עוד לפני שיצא הסרט להקרנות מסחריות, מעורר "ברונו" עניין רב בעזרת קדימונים פרובוקטיביים וכרזות פרסום שבהן נראה ברון כהן בלבוש מינימלי. על-פי פרסומים שונים, הסרט - שהוגבל לצפייה מגיל 17 ומעלה - כולל סצינות נועזות מאוד, בהן אחת שבה הוא מכה אנשים בעזרת ויברטור. לפני כשבועיים, בטקס חלוקת פרסי אם-טי-וי, נחת ברונו, הלא הוא ברון כהן, אל תוך הקהל, או ליתר דיוק ישר על פניו של הראפר אמינם. כמה ימים לאחר מכן נתבע ברון כהן על-ידי אשה שטוענת כי דחף אותה בערב בינגו לפני כשנתיים.
|
|