"עמדנו על כך, שאפילו מומחי הנתבעת מאשרים כי כל הסימנים הדיסמורפיים שהיו קיימים בשבוע 22 אצל העובר היו ניתנים לצפייה ואבחון. דומה כי בכך די כדי להשיב על שאלה זו בחיוב. זאת ועוד אחרת: יסודה של השאלה: האם היו הסימנים מתגלים לו בוצעה הבדיקה כראוי, הוא בעמימות העובדתית שיצרה התרשלותה של הנתבעת". כך קבע שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, חן ענבר, בתביעת
רשלנות רפואית שהגיש זוג צעיר בגין הולדה בעוולה של בנם, ואשר נפטר בגיל צעיר.
במהלך הריונה השני של התובעת, נאווה חן, היא נשלחה לסריקת מערכות, אשר נערכה אצל ד"ר אבירם. בסופו של יום נולד המנוח בשבוע ה-38 להריון בניתוח קיסרי אלקטיבי. לאחר הלידה נמצאו אצל המנוח סימנים דיסמורפים והתגלה כי הוא סובל מתסמונת "הלמן שטרייף".
בשנים הראשונות לחייו סבל המנוח מאיחור התפתחותי, מקושי בהליכה, מפיגור שכלי קשה, מבעיות ראייה, מרפלוקס של מזון מהקיבה לוושט, מלחץ דם ריאתי ומבעיות לב ונשימה. כחמש וחצי שנים לאחר לידתו נפטר המנוח.
התובעים: היה ניתן לזהות את התסמונת בבדיקת שקיפות עורפית בכתב התביעה מלינים התובעים על כך שרופאי הנתבעת לא הפנו את התובעת לבדיקת שקיפות עורפית בשבועות 13-11 להריון, בדיקה אשר הייתה יכולה לאתר פגמים משמעותיים יותר מהציסטות שנצפו בשבוע ה-15 להריון; ועוד נטען כי סקירת המערכות המורחבת נעשתה באופן רשלני, משום שקיימים לפחות 7 סימנים דיסמורפיים אצל עובר הלוקה בתסמונת שהיה ניתן לזהותם בעת ביצוע הבדיקה. לו היה מתגלה לפחות אחד מסימנים אלו, הייתה התובעת מופנית לביצוע בדיקות נוספות או שהיה מומלץ לפניה להפסיק את ההריון. קופת החולים הכללית גורסת מנגד כי התובעת הופנתה לבדיקת שקיפות עורפית, וכי סריקת המערכות בוצעה כראוי "ועל-פי סטנדרט רפואי סביר".
ביהמ"ש: קופת החולים התרשלה בסקירת המערכות השופט ענבר ביכר את גרסת הרופא מטעם קופת החולים ולפיה הומלץ לתובעת לפנות לבדיקת שקיפות עורפית, וזאת בשל הרישומים שנערכו בזמן אמת בפנקסו של הרופא, ולפיה המליץ לתובעת להבדק בבדיקה זו, תוך דחיית טענת התובעים כאילו הרישומים תוקנו מאוחר יותר. הרופא הסביר את היעדר ההפניה בכך שקופת החולים אינה מכסה עלויות בדיקה זו. אך מנגד אימץ השופט ענבר את חוות דעתם של מומחי התביעה אשר גרסו כי חלק ממאפייני התסמונת נראים בסקירת המערכות אשר מבוצעת בשבוע ה-22 להריון, ומשלא זוהו - סביר להניח יותר שקופת החולים התרשלה מאשר שלא התרשלה; השופט ענבר אימץ לעניין זה את עמדת המומחה מטעם התביעה ולפיה היה על סוקר המערכות לבחון את פרופיל העובר, אשר דרכו ניתן לגלות תסמונות גנטיות אפשריות. בנסיבות אלו, קבע השופט ענבר, עובר נטל הראיה אל הנתבעים להראות כי לא התרשלו.
ביהמ"ש: מתקיים קשר סיבתי בין המחדל לבין התסמונת ענבר קבע כי לו בדיקתו של העובר הייתה מתבצעת כראוי, הייתה התסמונת מאובחנת בזמן. עוד קבע השופט ענבר כי היה ניתן לתעד את מהלך הבדיקה בקלות רבה וללא כל הוצאות כספיות מיותרות מטעם הקופה, וכי "אי תיעודה של הבדיקה גרם נזק ראייתי לתובעים", אשר יש בו כדי להעביר את נטל הראיה אל כתפיה של הנתבעת, ולפיה לא היה ניתן לאבחן את התסמונת בשבוע ה-22, ומשלא עשתה כן, ניתן לקבוע ממצאים לחובתה. "אין ספק", קובע השופט ענבר, "כי לו ידעה התובעת על אודות תסמינים אלו הייתה פועלת לאלתר להפסקתו של ההריון".
"לאחר חמש וחצי שנות ייסורים וסבל הלך המנוח לעולמו" משמצא השופט ענבר כי קופת החולים התרשלה, הוא פסק לעיזבון המנוח פיצוי בסך 800,000 ש"ח בגין כאב וסבל וקיצור תוחלת חיים: לדבריו "המנוח סבל בחייו מנכות קשה ביותר, הוא נזקק לאשפוזים ארוכים, לניתוחים ולטיפולים מכאיבים, והתמודד עם מכלול בעיות בריאות בתחומים שונים. לאחר 5.5 שנות ייסורים וסבל הלך לעולמו". בגין הפסדי השתכרות בשנים האבודות נפסקו למנוח כ-468,229 ש"ח, בגין עזרה וסיעוד שלה נזקקו הורי המנוח נפסקו לעיזבון המנוח כ-250,000 ש"ח, ובגין הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לטיפולים, אשפוזים ובדיקות נפסקו לעזבון המנוח כ-60,000 ש"ח. בגין מזון מיוחד, טיטולים וציוד מתכלה נפסקו לעיזבון המנוח כ 16,047 ש"ח, ועל סכום זה נפסקו לעיזבון המנוח שכר טירחה. לא נפסק פיצוי להורים, שכן ממילא הם יורשי העיזבון וכי בכדי לפסוק פיצוי מיוחד להורים יש להוכיח נזק נפשי ממשי שנגרם להם, ונזק שכזה לא הוכח.
