בשעה חמש לפנות בוקר נתגלתה גופתו של דני בן-אור.
אקדחו היה מונח במושב לידו. יואל בן-שטרית התקשר לתמר וביקש להיפגש עימה בדירתה. תמר, במלוא פריחתה, עדיין, פגשה אותו בפתח הדירה, כשלגופה חלוק-לילה קצרצר. היא עמדה יחפה מולו כשהיא כבר מנחשת את מה שהוא עומד להגיד לה. יואל בן-שטרית סיפר לה בקצרה את מאורעות אותו הלילה. תמר לא בכתה.
היא החליטה להעיר את הבנות ולספר להן שאביהן ניספה בתאונה טראגית.
יואל בן-שטרית הבטיח לתמר לדאוג לכך שבעיתוני-הבוקר ובשאר כלי-התקשורת לא יתפרסמו פרטים רבים מן המוצאות את בעלה, ולאחר מכן הוא נפרד ממנה בלחיצת-יד. הוא קיווה שהם עוד ייפגשו בעתיד פעמים רבות - אבל בשעות האלה הוא ביקש להשאירה עם זיכרונותיה ועם שתי בנותיה הבוכיות.
תמר מיהרה להתקשר לאביה שהגיע לדירתה במהירות-שיא ביחד עם אימא שלה. זמן-מה לאחר מכן, הוא נסע, לבדו, ללשכת ראש הממשלה.
תרצה נשארה בדירה עם בתה ועם נכדותיה. היא מאוד כעסה על בעלה. היא ידעה שהוא היה יכול להציל את חתנה.
משהו בקרבה נשבר. היא עוד לא ידעה כיצד היא תנהג כשבעלה יחזור מירושלים.
תרצה מאסה בחיי- השקר שנכפו עליה. תמר נותרה לשבת לידה. היא הייתה לגמרי מבולבלת.
גם היא לא הבינה מדוע אביה נהג כפי שהוא נהג.
