אור הנר/הפרדה בתנועות הנוער

יתברך הבורא ויתעלה היוצר, על כינונה של אומה קדושה, אשר צניעותה וטהרתה הן נר לרגליה ואור לנתיבתה.

בנוהג שבעולם שכאשר ישנו רצון יתרבו המניעים והמעכבים, ולפעמים מרוב המונעים והמקטרגים, הרצון נעלם כלא היה כלל, זאת מחמת דכדוכה של נפש, אשר לא מצליחה להגשים את מאוויה הפנימיים, בעקבות התגברות היצרים על לב האדם. כך הוא הדין לגבי הפרט, והוא הדין בוודאי לאומה בעלת חשקים ורצונות פנימיים.

לאחר דורות של חשיכה ואפילה, זיכנו הקב"ה לעבודו בדורינו זה, דור של גאולה זורחת ופורצת כאור שבעת הימים, דור של גאולה המפציעה כשמש מרפא המבריאה את פצעי האומה קמעא קמעא, דור של כמיהה וכסיפה לבניין ירושלים ההולכת ונבנית במהרה.

אמנם, פעמים שבגאולתינו זו, נדמה כי עננה אופפת את נשמת האומה, סיגים הולכים ומתפשטים בשדרותיה החיצוניות של ארץ ישראל. כך היא המציאות לא מחמת פחיתותינו, כי אם אדרבה, מחמת סגולת ישראל המבקשת להיות אור לגויים. בזוהר הקדוש איתא: "לית נהורא אלא ההוא דנפיק מגו חשוכא", אין אור אלא ההוא היוצא מתוך החושך. על כן, כדי להוציא לאור העולם את אומת האמת, בני יעקב שמידתו אמת, אומה אשר תורתה אור חיים ואמת, עם אשר עובדים למי שחותמו אמת - מן ההכרח הוא שנהיה קודם כל באפילה ובחשיכה. כשנשמת האומה מאירה, גם שמי העולם העוטים ערפל מפיקים אור נעים עד מאוד, אור הגנוז לאומה צדיקה הקמה ויוצאת מתוך ההפכה, כי בא אורך, קומי, עורי.

תפקידנו לתקן עולם במלכות ש-די, וכדי לעשות זאת ניתנה לנו 'זאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל', שהיא הליכות עולם והלכות חיים, הם חיינו ואורך ימינו, ותורתינו היא המורה לנו את דרך המלך, מלכו של עולם, דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה אליבא דשם שלו"ם.

תורתינו המתוקה עד אין חקר נמשלה לאור, שנאמר: "כי נר מצווה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר". התורה והמצוות ניתנו על-מנת להאיר את דרך החיים הרצופה חשכות פרטיות ולאומיות, עד לכדי שינוסו הצללים, ונעלה להר המור הוא מקום בית מקדשנו הנקרא אורו של עולם, תיקון עולם.

בדורות רחוקים אך קרובים, נצרכו חז"ל לתקן תיקון גדול בבית המקדש, התיקון שגדול תועלתו על-ידי הפרדת המינים. כל מעשיהם של חז"ל קודש קודשים, ופסיקתם ללא שום אינטרסים ומניעות, כי אם רק על-פי תורת החיים אשר לא בשמים היא, להנחיל חוקי חיים המוסיפים אור בעולם. הנה נמצא, שפסקו לנו רבותינו זצוק"ל, עיקרי יסוד ושורש ביהדותינו, היא ההבדלה ככל האפשר ממי שאינו מינו.

תקנת חז"ל נובעת מחכמת הקודש, היודעת ומבינה אל יצר לב האדם הרע מנעוריו. הקב"ה ברא יצר הרע בדמות הערבוב, אך כנגדו ברא תבלין, התורה, המוסיפה קדושה ומזככת אותנו מן הערבוב, על-ידי הפרדה. היצר נוכח בשני המינים, ואין אנו מקיימים את ההפרדה רק כסייג על-מנת להינצל מיצה"ר, משום שיש הסוברים שחובת ההפרדה היא חיוב עצמאי. חיוב זה נובע מחובת נערי ונערות האומה כהקדמה אור הנר להתבדל בכל מערכות חייהם, גברים לחוד ונשים לחוד, עד לכשתבוא העת הנכונה ל'דבק באשתו והיו לבשר אחד'.

על-ידי קיום התורה והמצוות מתגלה רצון ה' בעולמו. אם כן, רצונו יתברך שנטה אוזן לשמוע אל השופט אשר יהיה בימינו, רצונו שנטה ליבנו לגדולי התורה שבדורות הקודמים, מהם ניראה וכן נעשה, כי זו דרכה של תורה, "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל". הפרדת המינים המביאה לטהרה היא רצון ה' בעולם, ועלינו לשאוף להגשימו.

ניגשתי לכתוב חיבור זה, המלקט מפי ספרים ומפי סופרים בענייני הפרדה וקדושה, מתוך מטרה לקיים ולהנחיל את דבר המלך ודתו, ולהאיר את מחשכי הסיגים העוטפים את מרחבי חיינו, עד לכדי שתסיר נשמת האומה את שמלת שביה מעליה, ותשמח בחלקה המיוחד, ושתזכה לראות באור פני מלך המשיח, בדור שכולו זכאי וטהור. ידוע לכל מי שיראת ה' היא אוצרו, כי מלתא דפשיטא היא שהערבוב בתנועות הנוער איננו כשר, והרי שכתיבת ספר זה הינו בגדר דברי הרמח"ל, בהקדמתו למסילת ישרים: "החיבור הזה לא חברתיו ללמד לבני האדם את אשר לא ידעו, אלא להזכירם את הידוע להם כבר ומפורסם אצלם פרסום גדול. כי לא תמצא ברוב דברי, אלא דברים שרוב בני האדם יודעים אותם ולא מסתפקים בהם כלל, אלא שכפי רוב פרסומם וכנגד מה שאמתתם גלויה לכל, כך ההעלם מהם מצוי מאוד והשכחה רבה. על כן אין התועלת הנלקט מזה הספר יוצא מן הקריאה בו פעם אחת, כי כבר אפשר שלא ימצא הקורא בשכלו חדושים אחר קריאתו שלא היו בו לפני קריאתו, אלא מעט. אבל התועלת יוצא מן החזרה עליו ההתמדה. כי יזכרו לו הדברים האלה הנשכחים מבני האדם בטבע, וישים אל לבו חובתו אשר הוא מתעלם ממנה", ע"כ.

בהיותי מדריך בתנועת הנוער החביבה בני עקיבא, נדרשתי פעמים רבות להתבונן במציאות המורכבת שתנועות הנוער מזמנות לנו. האמת נתונה להיאמר כי לתנועות הנוער חלק חשוב בפיתוח הדורות הצעירים שבאומה. תנועות הנוער מוסיפות בעיקר אור באומה, מתוקף הזרמת מרצי התחדשות ואידאליזם בקרב בני הנעורים, אשר בתום הכשרתם במסגרות התנועה, הם הולכים ומגשימים את האידיאה שעליה התחנכו, בכל שדרות האומה.

אמנם, פעמים רבות, הרצון וההתלהבות מגיעים בחוסר התבוננות בדרכי ההגעה אל מימוש האידיאלים. הדוגמה הברורה מאליה: תנועת נוער מעורבת. 'תנועת נוער', הרי יש למפעלי תנועות הנוער תרומה חשובה לבניין הרוח והחומר של אומתינו. אך כאשר מצטרף למושג 'תנועת נוער' המילה 'מעורבת', הרי שיש כאן אור וחושך המשמשים בערבוביא. דרכה של תנועת נוער מעורבת לעולם לא תהיה זכה וברה, שכן מעורבות בתוכיותה מחשבות רעות, חוסר בקיום רצון ה' בעולם ע"פ תורתינו, ועוד כיו"ב באלו הקשיים.

אנו חפצים בתנועות הנוער, אך בד-בבד אנו חפצים בקיום התורה על כל פרטיה ודקדוקי דקדוקיה. לכן, בעת שחושך ואור משמשים בערבוביא, יש לצמצם את חושך העבירה על-ידי ריבוי האור, 'נר מצווה ותורה אור', עד שהחושך יעלם, ואת מקומו יתפוס האור המזוכך, ונעשה לאומה עוד יותר מזוככת ומבוררת, ומשיח צדקנו יחיש פעמיו לקראת גאולתינו.