וכך מצא את עצמו דני, מול השופט רבינוביץ, בודד ומתוסכל. נאלץ, על-פי הבנתו, לעשות משהו שהוא בניגוד לדעתו.
-"אז מה אם אני אגיד לך שבגופה של רותי מוטמנות שקיות ניילון ובהן קוק פרסי, ושיש לה גם לא-מעט סמים מסוג אחר בתחתית הכפולה של המזוודה שהיא נושאת עימה, איך תגיב אז?"
-" אז למה אתה מספר לי את זה...?
-" מכיוון שיש דרך למנוע את מעצרה של רותי..."
-"באמת...", הגיב השופט רבינוביץ במעין התרסה שיש בה שמץצשל ציניות.
-" ....נדמה לי שצריך להתייחס אל האנשים האלה ברצינות...אני
רק השליח...", הגיב דני כשהוא נזכר במה שאמר לו תנחום.
-"שליח לדבר עבירה ....אחראי בדיוק כמו השולח....", פלט
השופט רבינוביץ.
-"...חבל שאתה מגיב כך...."
דני החליט ללכת עד הסוף עם האינפורמציה שמסר לו תנחום; לשפוך את הכול החוצה - וללכת עם כל מה שיש לו בכל הכוח. הוא לא ידע בוודאות שאלה העובדות. הוא רק ידע שאלה 'העובדות' שהועברו אליו בידי תנחום כדי שיעבירן לשופט רבינוביץ. מסעותיה של רותי לא היו בידיעתו האישית. הוא היה אחראי רק לרכישת הקוק הפרסי, באמצעותו הלא-ישירה של אלי מזוז, מה שיכול היה, אולי, להכניסו לגדרה של עבירה של תיווך בין קונה סם מסוכן לבין מי שמכר לו.
דני לא היה בטוח שזה באמת המקרה שיכול להצדיק האשמה בתיווך, אבל הוא לא רצה לקחת כל הימור בעניין זה.
בכך הוא היה לגמרי בטוח לאחר שהוא ערך לעצמו הערכת-מצב.
-"אז מה? אל תעצור. תשפוך כבר את כל הזוהמה שהבאת עימך",
הרים השופט רבינוביץ את קולו.
-" חבל לאבד את העשתונות..." ניסה דני להרגיע.
-"...באמת...? מי מאבד כאן את שפיות דעתו...", פלט השופט רבינוביץ.
-" ...אדוני השופט, תרגיע..."
-"....אדון בן-אור, כדאי לך להיזהר. אתה הולך על שכבת-קרח
דקה ביותר. תחשוב שוב, לפני שאתה פולט עוד שטויות..אני,
במקומך, הייתי מאוד נזהר....", התריס השופט רבינוביץ לעבר
דני ההמום.
דני בן-אור החוויר. הוא ראה לפניו, לפתע-פתאום, אדם זועם מאוד; לא את מי שהוא למד להכיר בשנים עברו. השופט רבינוביץ היה נמוך בהרבה מדני, אבל עוצמת-קולו נתנה לו מעין 'תוספת-גובה'.
השופט רבינוביץ כבר לא הצליח להסתיר את זעמו. "מישהו כאן ממש הרחיק לכת", הוא אמר לעצמו, כשהוא שוקל במהירות את כל ההשלכות של עצם המפגש הזה.
השופט רבינוביץ, בניגוד למה שחשבו עליו רבים מאוד במערכת-המשפט, ומחוצה לה, היה רחוק מלהיות חסר-יכולות אינטלקטואליות. חושיו הבריאים, אלה שסייעו לו בפעילויותיו האחרות, במסגרת המסדר החשאי, שבו היה חבר גם שר-המשפטים, ידיד-נפש שלו, מי שתרם באורח מכריע למינויו כשופט, היו מספיקים כדי לראות לאן כל מה שהונח עתה בפניו יכול להוליך אותו - ומה ביכולתו לעשות כדי להישמר על-נפשו.
הוא הבין, ללא קושי, שדני פועל תחת לחץ שאין לעמוד בפניו. זה לא הפחית בעיניו את חומרת-המעשה, אבל זה נתן לו אפשרות לבחון את הדברים מזווית נוספת; וזווית זאת נתנה לו יתרון-מה.
קרב-המוחות שהתפתח בינו לבין דני בן-אור, שנוא נפשו, עמד לקבל, בפעם הראשונה, צביון חדש לגמרי. לא עוד עימות חסר-סיכויים מול פרקליט יפה-תואר, שההצלחה מאירה לו פנים בכל אשר ילך, אלא מערכה בין שווים. אחד על אחד. ללא שניתן מראש יתרון לצד זה או אחר. הבדלי-הגובה ביניהם היו כלא-היו.
אורח חייו של השופט רבינוביץ, לפני שהוא מונה לתפקידו הרם, אומנם העיד על כישלון ביכולת לשווק את עצמו- אבל הוא לא העיד בהכרח על יכולות אינטלקטואליות פגומות, או חסרות, בתחומים אחרים.
בזה היה צריך להודות, בשלב הזה של המפגש ביניהם, גם עורך-הדין דני בן-אור, מי שאף פעם 'לא ספר' את בן-שיחו הנוכחי. לא הייתה לו כל סיבה להעריך אחרת את עורך-הדין, מקומט החליפה, מי שהסתובב בין הקומות בבניין בית המשפט, בתקווה קלוט לקוחות.
גם החסך המיני שיעלה מצאה אצל השופט רבינוביץ לא העיד דווקא על חוסר-יכולת לשקול מצבים מורכבים. הכמיהה שלו לאשתו-לשעבר, זהבה בן-שלום, הייתה קשורה לחסכים בתחום אחר - ואלה לא היו קשורים ליכולות שלו בשטחים אחרים שבהם נדרשו כישורים לא-גופניים.
עובדה היא, שהשופט רבינוביץ, עוד כשהיה עורך-דין מן השורה, לא-מצליח במיוחד, בלשון המעטה, היה מוערך מאוד בידי חבריו במסדר החשאי בעת שהוא שירת שם. שר-המשפטים, מי שהלך עימו יד ביד מאז לימודיהם בבית-הספר למשפטים, ידע על יכולותיו. המסדר החשאי הזה נטל על עצמו, לעתים, משימות לא-פשוטות בשירות המדינה. הטקסים שהוא קיים נראו אומנם, לא אחת, גרוטסקיים, אולם הם לא העידו על איכות החברים במסדר החשאי.
תנאי-הקבלה אליו היו קפדניים ביותר והמועמדים היו צריכים להביא המלצות טובות מאוד, כששתיים מהן, לפחות, הן של חברים אחרים במוסד החשאי.
בגלל הקשרים שהיו לחברים עם מסדרים חשאיים דומים בחו"ל, יכולים היו חברי המסדר החשאי הישראלי לסייע בפעילויות רגישות במיוחד. כניסה לארצות-אויב הייתה אחת מהן.
ירוחם רבינוביץ, דווקא בגלל מראהו הלא-מחמיא, הרחוק מרחק שנות-אור מתדמית המאצ'ו של ג'יימס-בונד, איש השירות החשאי הבריטי, דמות הוליוודית פלקאטית, יכול היה להגיע למקומות שלשם אחד עם מראה כמו של דני בן-אור, למשל, יכול היה רק לחלום להגיע.
כך או כך, השופט רבינוביץ, כבנם של ניצולי שואה, מי שידעו לשרוד מצבים קשים פי-כמה, לא עמד, כנראה, להיכנע ללא-קרב. 'האיום' בהסגרת בתו לא היה בעיניו מספיק חמור כדי שהוא יוותר על קריירה שהוא כה ייחל לה במשך לא-מעט שנים.
הוא אפילו כבר ידע כיצד הוא ינהג אם הרע מכל יתרחש, ובתו תוסגר לידי הרשויות בארץ או בחו"ל.
