נתניהו חייך בתודה

שאלה זו מעלים אישים וקבוצות מהשמאל בניסיון ממוחזר שנכשל לתבוע מממשלת ישראל יוזמה מדינית חדשה, שמשמעותה, לדעתם, הסכמה לנסיגה לקווי 67', למען השלום הווירטואלי, ללא ערבויות לביטחון ריאלי.

בשנת תשט"ו, עקב ריבוי פיגועי טרור שבאו מרצועת עזה, ובמיוחד זריקת רימון לתוך חתונה במושב פטיש, הציע דוד בן-גוריון לגרש את המצרים מרצועת עזה. הוא נימק שמלבד פעולת תגמול, "יש עוד סיבה, סיבה חינוכית ומוסרית. הבט על היהודים הללו. הם באים מעירק, מכורדיסטן, מצפון-אפריקה... הם באים מארצות, שם היה דמם הפקר, שם מותר היה להתעלל בהם, לענותם, להכותם, להתאכזר אליהם. כבר התרגלו לכך כי הם קרבנות חסרי אונים של הגויים. כאן עלינו להוכיח להם כי דמם אינו עוד הפקר; כי יש מדינה ויש צבא לעם היהודי, אשר לא ירשו כי יעשו עוד בהם שפטים: כי יש מחיר לחייהם ולרכושם. עלינו לזקוף קומתם, לנטוע בהם הרגשת קוממיות וגאוה. עלינו להמחיש להם כי מי שקם עליהם לא יימלט מעונש, כי הם אזרחים במדינה ריבונית, האחראית לחייהם ולשלומם".

סיום באקורד צורם. שר החוץ האמריקני, ג'ון קרי, תוקף (יום ד', 28.12.16) את מדיניות ישראל, ואמר כי אף ממשל אמריקני, לא דמוקרטי ולא רפובליקני, לא יתמוך במדיניות של הרחבת התנחלויות. הוא הזכיר כדוגמה את ממשלו של ג'ורג' ו' בוש הרפובליקני שהתנגד להתנחלויות, תוך שהוא מרמז על כוונותיו האפשריות של הנשיא המיועד דונלד טראמפ, לשמר את מדיניות קודמיו.

לאור החלטות ועידת הפתח האחרונה חשוב לציין שהפלשתינים לא ויתרו על חלומם לחיסול מדינת היהודים. ההבדל בין ערפאת לאבו מאזן הוא רק באמצעי. ערפאת חשב להכניע את ישראל באמצעות טרור ואילו אבו מאזן החליט לעשות זאת באמצעות דמוניזציה ודה- לגיטימציה של ישראל במוסדות האו"ם. החלטת מועצת הביטחון הרואה רק בהתנחלויות מכשול לשלום היא החלטה חד- צדדית המעידה על חוסר הבנה של המציאות במזרח התיכון.