השמאל כבר באטרף. פעמי השלום על סף הדלת ממש. אני מציע קצת לרסן התלהבות, לחשוב נכוחה.
אכן, רוחאני הוא בשורה לעם באירן. רוח הקיצוניות והרדיפה שניטרלה חוגים מתקדמים יותר, אני מניח שתחלוף בחלקה. אך הוא עדיין חביב האייתולות.
מבחינת הגרעין, המצב די שונה. בעימות טלוויזיוני לפני הבחירות תמך רוחאני בפצצה בדיוק כמו מתחריו. בראיונות מתחילת שנות האלפיים הוא היה תומך נלהב בקונספט הגרעין. ואם גם ילך בנושא צעד אחד לאחור - האם ישרוד התנקשות בחייו?
אז קחו אוויר ידידיי מהקצה השני, איום הגרעין עדיין כאן.
