"יהושע של יציאת מצרים החדשה"

בסוף שנות השבעים של המאה ה-19 יזם חבר הפרלמנט הבריטי לשעבר, הסופר וחובב ציון לורנס אוליפנט, להקצות חבל אוטונומי יהודי ממזרח לירדן, בחסות בריטית, בהסכמת הסולטן הטורקי. על תוכניתו שפורסמה בספרו "ארץ גלעד" (1880) הוא שוחח עם אלברט גולדסמיד, בייחוד על ההיבטים הביטחוניים.

לאחר שאנשי התנועה המהפכנית הרוסית "נָרוֹדְנָיָה ווֹלְיָה" רצחו את הצאר אלכסנדר השני, במארס 1881, התחוללו בדרום רוסיה פוגרומים נגד יהודים – המכונים "סופות שבנגב" – במשך שנה שלמה. יהודים רבים הִגרו אז מרוסיה. מיעוטם עלו לארץ ישראל במסגרת העלייה הציונית הראשונה והקימו את המושבות הראשונות, ורובם פנו לארצות אחרות, בעיקר לארצות הברית, אך גם לבריטניה. גולדסמיד פעל רבות לקליטתם. הוא גם פעל לעורר את דעת הקהל ואת הממשלה ללחוץ על המשטר הרוסי לעצור את הפוגרומים.

שמונה שנים לפני כן קמו ברומניה אגודות של חובבי ציון, שמטרתן עלייה לארץ ישראל, בעקבות נסיגת המושל הרומני מלהעניק ליהודים זכויות מלאות. לאחר תחילת הפוגרומים, קמו אגודות רבות ברוסיה ומחוצה לה. כבר באותה שנה יסד גולדסמיד את הענף הבריטי של "חיבת ציון" ודיבר על הצורך להקים יחידות שתשמורנה על המושבות הראשונות מפני התנכלות הערבים. ב-8 במאי 1882 פרסם גולדסמיד מכתב ב"ג'ואיש כרוניקל", השבועון הלונדוני של יהודי בריטניה, שבו טען כי האיום העיקרי על ההתיישבות היהודית בארץ ישראל הוא ביטחוני, ושיש צורך להקים ארגון צבאי שיְּגַבֶּה אותם. הוא כתב: "ענין אחד דרוש חיונית והוא ביטחון לחיים ולרכוש. כיום בדואים הם במידה רבה אדוני המצב, ואם לא ינקטו אמצעים מראש יהא קיום המושבה תלוי על בלימה. מידיעתי את המזרח אינני מאמין שתהיה זו משימה קשה לעמוד בפני קושי זה, ואין לי ספק שניתן לוודא את ביטחון המושבה מקרב חומר אנושי המצוי במקום, במעט ארגון וטקט. זו משימה שלא אהסס לנטלה על עצמי אם יהיה בי אמון. תהא זו עבודה של אהבה".

יהודה לייב פינסקר הקדיש לגולדסמיד את המהדורה הראשונה של ספרו המכונן "אוטואמנציפציה", שהופיע בשנת 1882.

ב-1893 נטל גולדסמיד חופשה משירותו הצבאי, נסע לארץ ישראל, כשליח של האיגוד האנגלו-יהודי, לבדוק את האפשרות ליישׂם את תוכניתו של חבר הפרלמנט הבריטי לשעבר, חובב ציון לורנס אוליפנט, שהתפרסמה ב-1880 בספרו "ארץ גלעד", ליישב יהודים בארץ ישראל. יחד עם אוליפנט הוא סייר בארץ לאורכה ולרוחבה. מסקנתו הייתה: אפשר ליישב את ארץ ישראל בעולים מרוסיה ומרומניה, אך לצורך הצלחת התוכנית יש ליצור מערכת חינוך מקיפה לחיבור היהודים לעולם המודרני. הוא קבע שלהצלחת המפעל הציוני יש צורך ב"פיקוד עליון", שבראשו יעמוד אדם המתאים לניהול מערכתי. הוא גם הציע להקים ארגון מודיעין יהודי שיחקור באופן מתמיד את מצב היהודים בעולם. בנאום בטקס חגיגי בבית החולים היהודי בלונדון ב-1888 הוא אמר: "בימי קדם צעדו היהודים במדבר בהנהגת משה רבנו – המפקד הצבאי הגדול ביותר בהיסטוריה. הם כבשו את ארץ ישראל בהנהגת יהושע בן נון – מהמפקדים הגדולים ביותר בהיסטוריה. במאה הראשונה לספירה הם הגנו על ירושלים כאשר הצבא הרומי שם עליה מצור. רוח יהושע בן נון לא כבתה, למרות כבלי הגטאות במשך אלפי שנים". בנאום זה ביטא גולדסמיד את חזרתו לעבריוּת. יורש העצר הבריטי, ג'ורג' החמישי, כינה אותו "יהושע של יציאת מצרים החדשה".

ב-1890, ברוח המהפכה העברית שעברה בו, ניסח גולדסמיד חוקה וארגון צבאי של הנוער בארץ ישראל, עבור "חובבי ציון". ב-1895, שבה נפגש עם הרצל לראשונה, הוא יסד באנגליה את בריגדת הנוער היהודי, כגוף צבאי עם משמעת ספרטנית לפיתוח כושר גופני, ועם דגל שבו מעוצבים שנים-עשר השבטים.

ב-1891 נענה גולדסמיד לבקשתו של הברון מוריס דה הירש, נטל חופשה מהצבא וניהל את מפעל ההתיישבות של הברון בארגנטינה. הוא נשאל בראיון עיתונאי האם הוא נוטש את מפעל ההתיישבות בארץ ישראל לטובת התיישבות בארגנטינה, הוא השיב: "בשום אופן לא. המתיישבים שלי יהפכו, אני מקווה, לאזרחים נאמנים לארגנטינה. הם יוכפפו לחוקיה בכל דבר, אבל אני מתייחס לארגנטינה כאל חממה לפלשתינה. יצירת ארץ חלב ודבש בדרום אמריקה תכניס את רכישת ארץ הקודש לגבולות הפוליטיקה המעשית".

שאלה: האם הרעיון הלאומי הוא נושא לשיקול מעשי?

גולדסמיד: בהחלט. השאלה היהודית לעולם לא תיפתר עד שתקום מדינה יהודית בארץ ישראל, בעזרת המעצמות.

הרצל, כאמור, נפגש עם גולדסמיד ב-1895. הוא קיווה לרכוש את הסכמת הסולטן הטורקי לתוכניתו. פעמיים הציע לגולדסמיד ליטול חופשה מהצבא הבריטי כדי שיוכל להציגו בפני הסולטן כמועמד למפקד הצבא הטורקי בארץ ישראל. הרצל הסביר לגודלסמיד שבבוא שעתהּ של האימפריה הטורקית להתפרק, יימצא גולדסמיד בעמדת-כוח, כדי להשתלט על הארץ. "הרצל ראה בגולדסמיד את הרמטכ"ל הראשון של מדינת היהודים".¹

ב-26 באוגוסט 1896 כתב לו הרצל:
"עלי ליידע אותך לגבי ענין חשוב ביותר ולהפציר בך לטפל בו באורח סודי חמור, לאור זאת שהתבקשתי על-ידי קונסטנטינופול לנסח הצעה יהודית. עכשיו אני מפנה אליך שתי שאלות, אשר עליהן עליך לענות בבקשה באותה מידת בהירות ורצינות:
1. האם אתה מוכן בסופו של דבר לעבור לצבא הטורקי בדרגת גנרל, ליטול את הפיקוד על הכוחות הטורקיים בפלשתינה, במקרה שהסולטן יוציא הזמנה מאושרת-חוקית ועל-פי החוק הבינלאומי, ליהודים לבוא לפלשתינה?
2. האם אתה מוכן לנסוע אתי לקונסטנטינופול לשם ניהול משא-ומתן מוקדם בעניין הזמנה זו?
שלך במסירות, הרצל".²

גולדסמיד השיב לו רק כעבור חצי שנה, ולא התייחס לשאלה, כי באותה תקופה חל ביניהם סכסוך, באשר הוא התנגד לכינוס הקונגרס הציוני הראשון. גולדסמיד, ופעילים אחרים בתנועת "חיבת ציון", חששו כי הקונגרס הפומבי יפגע ביכולת אנשי התנועה להסתנן בחשאי לארץ ישראל ולהקים בה מושבות. בסופו של דבר, השניים השלימו, והרצל כלל את גולדסמיד כמומחה צבאי במשלחת סקר של ההסתדרות הציונית, לבחינת אפשרות להקים מושבה יהודית בצפון סיני, סמוך לעיירה אל-עריש. ביומנו כתב הרצל: "הבטחתי לגולדסמיד לפקד על הכוח הצבאי באל-עריש".

אף שתוכנית אל-עריש נדחתה, כאמור, בגלל מחסור במים להתיישבות חקלאית באזור, הרצל לא ויתר. מכתבו – המוגדר כ"סודי", ומתאריך 8 ביולי 1903, שנכתב באנגלית – נשלח ממעון הנופש שלו באוסטריה. הוא הגה תוכנית חדשה: "...אני מציע לך לחפש חברים בחוגי הצמרת הצבאית. עלינו לתקוף את הנושא מן ההבט הצבאי. אין שום ספק שאנו יכולים ליצור, מיד, כוח קולוניאלי חשוב, תחת הדגל הבריטי. אבל אסור לומר או לשוחח על כך באופן פומבי, כי הדבר יגיע לידיעת גורמים עוינים. ניתן להכניס בסוד התוכנית רק אנשים מועטים וחשובים. עליך לבחור את האנשים הנכונים, ביניהם ודאי המלך, אולי הלורד רוברטס.³ אניח את ההחלטה בידך. היה מאוד זהיר... אתה יכול בקלות לשוחח עם המלך או רוברטס, ושניים שלושה מפקדים אמיתיים בצבא, על המצב באל-עריש ועל הסיכוי שיש לאנגליה לכונן שם חומה חזקה של בני אדם מסורים... לתגובה: 'נכון, יהיה רצוי, אבל זה יקר מדי' תשובתך תהיה: 'זה לא עולה לנו כלום. זה עולה רק מים, חסרי שימוש שזורמים לים. אבל המהנדסים ואנשי הניהול אינם מבינים את הערך הפוליטי והצבאי של המיזם... נראה לי, שאתה יכול ליצור בצורה כזאת גל של אהדה. אחרי שהבטחת את האהדה, נמשיך הלאה. אביא עזרה נוספת שיש לי מצד אחר.

"אנא יַדֵּע אותי מהר ככל האפשר לגבי ראייתך ופעולותיך. בהזדמנות זו אתה יכול גם לשאול את המלך אם הוא ירצה לראות אותי. אני מוכן לבוא מיד. זה לא דבר קטן להביא לו מאות אלפי נתינים חרוצים ועשרות אלפי חיילים".

במכתב נוסף, למחרת, המוגדר גם כן כסודי, הציע הרצל לגולדסמיד להגיע לבנקאי היהודי סר ארנסט קאסל, שהיה מקורב למלך אדוארד השביעי. "הסבר לסר ארנסט את חשיבות המיזם שלנו מנקודת מבט פטריוטית בריטית... יש לו אינטרסים גדולים במצרים והוא יכול להיות עבורנו לעזר רב".

הרצל וגולדסמיד השתתפו בקונגרס הציוני הששי בבזל באוגוסט 1903, שבו נדונה תוכנית אוגנדה. גם ז'בוטינסקי היה כאמור ציר בקונגרס. גולדסמיד וז'בוטינסקי הצביעו נגד. גולדסמיד היה אחד הכוכבים בקונגרס. הרצל ראה בו "את הטיפוס של מנהיג, ומפקד הצבא היהודי הלאומי". ⁴ סביר להניח שז'בוטינסקי שמע עליו ועל תוכניותיו. אולי גם נפגש ושוחח אתו. מכל מקום, פעילותו הציונית האינטנסיבית של גולדסמיד, בייחוד בתחום הביטחוני, הכשירה את הקרקע לפעילותו של ז'בוטינסקי במלחמת העולם הראשונה והקמת הגדודים העבריים בצבא הבריטי.
___________________________

בשבוע הבא: הקמת ארגון קדימה בווינה; איזידור שלט קונה חבית יין מיקב ראשון לציון; מתנה להרצל בקבוק יין; חלומו של הרצל; הצעתו של מרקו ברוך, מורהו של ז'בוטינסקי בתחום הצבאי, לכבוש את ארץ ישראל מידי הטורקים; השכחת תורתו של ז'בוטינסקי ל"הצהרת בלפור" מורשתו של בן-גוריון במאבק נגד "ההפיכה המשטרית והשיפוטית".

1. אלחנן אורן, שם.
2. מובא בספרו של אמיל להמן, שם.
3. פילדמרשל, גיבור לאומי ומהמפקדים הבריטים המוצלחים ביותר במאה ה-19. פיקד על הגייסות הבריטיים בניצחון במלחמת הבורים השנייה בדרום אפריקה ב-1899–1902.
4. ל. קלצ'בסקי, שם.