תחבולת העוף

בָּאָרֶץ רְחוֹקָה גִּדְּלָה בַּת מֶלֶךְ

עוֹף שֶׁנּוֹדַע בְּכָל הַפֶּלֶךְ

כִּי הָיָה יְפֵהפֶה, צִבְעוֹ אֲדַמְדַּם

וְיָדַע לְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם!

אָהֲבָה הַנְּסִיכָה אֶת הָעוֹף כְּנַפְשָׁהּ

וְהֵשִׂיחָה עִמּוֹ מְלֵאַת רִגְשָׁה...

אַךְ עָצוּב הוּא הָיָה וּבְלִבּוֹ חָשַׁב:

מִי יִתְּנֵנִי עוֹף חָפְשִׁי עַכְשָׁו

וְאֶפְרֹשֹ כְּנָפַיִם, אָעוּף לַמְּרוֹמִים

וְאֶחְיֶה חַיֵּי חֹפֶשׁ טוֹבִים וּנְעִימִים...

וְהִנֵּה יוֹם אֶחָד שָׁמַע הוּא שִׂיחָה

בֵּין אֶחָד מֵעַבְדֵי הָאַרְמוֹן לַנְּסִיכָה

"סַע נָא, הָעֶבֶד, מֵעֵבֶר לַיָּם

וּקְנֵה לִי בַּד מֶשִׁי יָפֶה מִשָּׁם."

קָרָא אָז הָעוֹף לָעֶבֶד וְאָמַר:

"רְאֵה מַצָּבִי שֶׁמַּר הוּא מִמַּר

בַּכְּלוּב זָהָב אֲנִי אָסוּר כְּפוֹשֵׁעַ

וּמַטְעַמֵּי מְלָכִים בָּם אֵינֶנִּי נוֹגֵעַ...

אִם תִּרְאֶה בַּמַּסָּע עוֹפוֹת שֶׁכָּמוֹנִי,

סַפֵּר לָהֶם מָה אֻמְלָל הִנְנִי

דְּרֹשׁ בִּשְׁלוֹמָם, כִּי הֵם בְּנֵי מִשְׁפַּחְתִּי

וֶאֱמֹר, כִּי קָרוֹב הוּא יוֹם מוֹתִי!"

"לוּ יְהִי כִּדְבָרֶיךָ", אָמַר לוֹ הָאִישׁ

וְהִזְדָּרֵז לַעֲזֹב אֶת הָאַרְמוֹן חִישׁ.

הָלַךְ הָעֶבֶד בְּדַרְכֵי הַיָּם

הִגִּיעַ לַחוֹף וְשָׁהָה בָּעִיר שָׁם.

וְהִנֵּה יוֹם אֶחָד הִבְחִין בְּתִמָּהוֹן

בְּלַהֲקַת עוֹפוֹת, כְּמוֹ הָעוֹף בָּאַרְמוֹן,

"הֵי", קָרָא לָהֶם וְדָרַשׁ בִּשְׁלוֹמָם

וְסִפֵּר אֶת אֲשֶׁר אָמַר לוֹ בֶּן מִינָם.

בִּשְׁמֹעַ אֶחָד מֵהֶם אֶת דִּבְרֵי הָעֶבֶד

צָנַח אֶל חֵיקוֹ וְגוּפוֹ רַךְ כַּלֶּבֶד.

תָּהָה הַלָּה וְנִסָּה לְעוֹרֵר הָעוֹף

וּמִשֶּׁלֹּא נַעֲנָה, אַף הֵחֵל בּוֹ לִנְזֹף...

אַךְ הָעוֹף לֹא נָע וְהָיָה כְּמֵת!

הִצְטַעֵר הָעֶבֶד צַעַר רַב, בֶּאֱמֶת,

וְהִשְׁלִיךְ אֶת גּוּפָתוֹ עַל פְּנֵי הַמַּיִם

וְהִנֵּה, פָּרַשׂ הוּא כָּנָף וְעָף לַשָּׁמַיִם!

תָּמַהּ הָעֶבֶד עַל הַמַּרְאֶה

וְשָׁב לָאַרְמוֹן וְכֻלּוֹ מִשְׁתָּאֶה.

כְּשֶׁרָאָהוּ הָעוֹף שְׁאָלוֹ: "מִלֵּאתָ רְצוֹנִי?"

עָנָה לוֹ הָעֶבֶד: "אַל תַּזְכִּיר לִי יְגוֹנִי."

וְסִפֵּר לוֹ תָּמֵהַּ אֶת כָּל הַמַּעֲשֶׂה.

שָׁתַק אָז הָעוֹף כְּלֹא מֵבִין הַנַּעֲשֶׂה.

מִקֵּץ שִׁבְעָה יָמִים שָׁבָה הַנְּסִיכָה

אֶל כְּלוּב הַזָּהָב לְסַפֵּר לָעוֹף בְּדִיחָה...

גִּלְגֵּל הָעוֹף אֶת שְׁתֵּי עֵינָיו וְצָנַח

עַל רִצְפַּת הַכְּלוּב וְנִשְׁמָתוֹ כְּמוֹ נָפַח!

נִבְהֲלָה הַנְּסִיכָה וּבָכְתָה עַל מוֹתוֹ

" אַתֶּם, הַמְּשָׁרְתִים, הֲרַגְתֶּם אוֹתוֹ!"

כָּךְ הִיא צָרְחָה וְצִוְּתָה לִזְרֹק

אֶת גּוּפַת הָעוֹף מֵהָאַרְמוֹן, רָחוֹק!

בְּרֶגַע שֶׁהֻשְׁלַךְ, פָּרַשׂ הַלָּה כְּנָפַיִם

וְעָף בַּדִּיצָה לְמַעְלָה, לַשָּׁמַיִם...

רַק אָז הֵבִין אוֹתוֹ הָעֶבֶד, בֶּאֱמֶת,

תַּחְבּוּלַת הָעוֹף, שֶׁבְּחֵיקוֹ הָיָה כְּמֵת!