יעדים סותרים לארה"ב במלחמה באוקראינה

כשהמלחמה באוקראינה נמשכת והסיכונים להסלמה בעקבות האיומים מצד רוסיה להשתמש בנשק בלתי קונבנציונאלי אך גוברים, נראה, כי הממשל האמריקני ובעלות בריתו ניצבים בפני פרשת דרכים. מחד-גיסא, עומד בעינו עניינם לגבות מרוסיה מחיר בגין תוקפנותה ולמנוע ממנה הישגים. מאידך-גיסא, הם מבקשים לא להידרדר למלחמה כוללת. ספק אם המדיניות האמריקנית הנוכחית יכולה לתת מענה לסתירה בין שני יעדים אלה ונראה, כי וושינגטון תידרש לגבש אסטרטגיית המשך למערכה באוקראינה. סביר כי תהליך קבלת ההחלטות בוושינגטון ובבירות האחרות יהיה חייב לתת מענה למספר דילמות, שהתייחסות אליהן תהיה בבסיס המענה שייבחר:

הימנעות מלהיגרר למלחמה מול רוסיה, אתגר שהופך קשה ביותר, בעיקר לאחר ההכרזה על הסיפוח והאיום שתקיפה של אזורים אלה תיחשב כהתקפה על רוסיה. עד כה ארה"ב ונאט"ו הקפידו לדרוש מאוקראינה לא לתקוף את שטח רוסיה ואף נמנעו מלהיענות לדרישת אוקראינה לספק לה מערכות נשק מתקדמות לטווח רחוק, מחשש להסלמה. כעת משימה זו הופכת לבעייתית ביותר כאשר צפוי שהמערכה הצבאית תימשך.

הממשל נערך לאפשרות שפוטין יממש את איומו ויעשה שימוש בנשק בלתי קונבנציונאלי. הממשל מנסה אומנם להרתיע את הרוסים מלנקוט צעד דרסטי זה, אך מנגד הוא לוקח בחשבון את האפשרות כי לשימוש בנשק גרעיני, גם אם יהיה טקטי, יהיו השלכות אסטרטגיות שאפשר שיחייבו שינוי במאפייני ההתנהלות המערבית. לפי שעה, למעט איום בתגובה קשה, ארה"ב ונאט"ו מותירות בערפל את אופי תגובתן ולא ברור האם הממשל קיבל כבר החלטה והאם הושגה הסכמה עם בעלות בריתו.

התגובה יכולה להיות מדינית (ניתוק יחסים) וכלכלית, אך אין לשלול גם תגובה צבאית קונבנציונאלית. בכל מקרה, סביר כי התגובה תושפע גם מהחשש בקרב חברות נאט"ו, ביניהן גרמניה וצרפת, מפני הסלמה. כן מוערך ששימוש רוסי בנשק בלתי קונבנציונאלי עשוי לקדם (גם אם זה נשמע מופרך) דווקא דינמיקה שתוביל להפסקת אש, לאחר שארה"ב ומדינות אחרות יפעילו לחצים על אוקראינה להסתפק בחזרה לקווי פברואר, כך שפוטין יוכל להציג הישג.

הקפדה על התיאום ושיתוף הפעולה בין ארה"ב לבעלות הברית. ההנהגות האירופיות ניצבות בפני מסד לחצים רחב, בעיקר על-רקע המחסור בגז ובעקבות כך עליית המחירים שהשפעתה אך תלך ותגבר בהתקרב החורף. כבר כיום ניכרים לחצים לקדם מהלכים לסיים את הלחימה, גם אם יחייבו את אוקראינה לשלם מחיר טריטוריאלי. גם אם התגובות לאחר הכרזת הסיפוח היו תקיפות, יש להניח שהחשש מפני הסלמה יביא להתגברות הקולות הדורשים חידוש מו"מ והגעה לפשרות עם רוסיה.

פוטין צפוי להמשיך את מאמציו להרחיב את הסדקים בין ארה"ב לבעלות בריתה באירופה וההתנכלות בימים האחרונים, ככל הנראה הרוסית, לצינורות הגז נורדסטרים 1 ו-2 (שאספקת הגז מהם הופסקה עוד קודם לכן), נועדה כנראה ליצור אפקט פסיכולוגי ולתרום לעליית מחירי הגז. למעט אספקה של גז נוזלי, לה התחייבה ארה"ב בשעתו, אין לממשל האמריקני מענה לצרכים האירופים.

לחצים פנימיים בארה"ב. לפי שעה, הממשל נמנע מלקשור את מדיניותו מול המשבר באוקראינה להיבטי פנים אמריקניים. עם זאת, התחזיות בדבר אינפלציה גוברת וסיכון למיתון עלולים להגביר את הלחצים הפנימיים על הממשל להסכין עם הצורך בלקדם מול אוקראינה נוסחה שתאפשר את סיום הלחימה, ובעיקר אם הסיכון להידרדרות יגבר וישפיע על המצב הכלכלי כשבאופק מיד לאחר בחירות האמצע (תחילת נובמבר) תחילתו של המרוץ לבחירות לנשיאות ב-2024.

מורשתו של הנשיא ביידן. ספק אם למדיניותו של ביידן מול אוקראינה הייתה תרומה משמעותית לשיפור המסוים שנרשם לאחרונה באחוזי התמיכה בו. עם זאת, סביר שהוא רואה בה נדבך מרכזי במורשתו וביכולתו להציג הישגים בסדר היום שביקש לקדם, ובעיקר בביסוס מעמדן של דמוקרטיות מול אוטוקרטיות. יתר על כן: בראייתו, ארה"ב הצליחה להחזיר לעצמה את מעמדה כמעצמה מובילה, ויהיו לכך השלכות חיוביות מבחינתה על המאבק מול סין והניסיון של מדינות נוספות להשפיע על סדר עולמי חדש ועל מעמדן מול ארה"ב

ישראל בחרה עד כה לא להיענות לפניות אוקראינה ולסייע לה בפועל במערכה, והיא גם אינה שותפה פעילה למאמציו של הממשל להגדיל את הסיוע הבינלאומי לאוקראינה וכך להשפיע ישירות על תוצאות המערכה ועל המאבק הבין-מעצמתי המתנהל בעקבותיה. החלטת ישראל להודיע חד-משמעית שלא תכיר בתוצאות משאלי העם בשטחים מאוקראינה ובהחלטה של רוסיה לספח אותם, היא צעד חיובי אך לא מספק. הצהרות תמיכה אינן מספיקות ועל ממשלת ישראל להתייצב באופן ברור לצידה של אוקראינה, בכלל זאת להיענות בחיוב לדרישותיה בתחום הביטחוני. עליה לעמוד ללא היסוס לצידה של ארה"ב במאבק, שללא כל ספק תהיה לו השפעה על עיצוב הסדר העולמי העתידי ועל מקומה ומעמדה של וושינגטון בהקשר זה.