היחסים המיוחדים עם ארה"ב בסכנה

השיחה אינה מותירה מקום לספק, כי על-אף הבסיס האיתן של היחסים בין ישראל לארה"ב וידידותו העמוקה של ביידן לישראל, הממשל אינו מסתיר את מורת רוחו ודאגתו מהתהליכים שמובילה ממשלת ישראל. ביטוי בולט לכך הוא התמהמהותו (גם במהלך השיחה האחרונה) של ביידן מלהזמין את נתניהו לבית הלבן. מספר התפתחויות מדאיגות נוספות בזירה האמריקנית מצביעות על סכנה ממשית שיתערער הבסיס המוצק, שעליו נבנתה מערכת היחסים בין שתי המדינות ושאפשר להן לשמרה גם לנוכח מחלוקות.

סקר חדש של מכון גאלופ מצביע לראשונה על כך שיותר דמוקרטים (49%) מזדהים עם הפלשתינים מאשר אלה המזדהים עם ישראל (38%). התמיכה בפלשתינים עלתה ב-11 נקודות בשנה האחרונה, כולל בקרב בוחרים המגדירים עצמם עצמאים, הגם שעדין מרביתם מבטאים תמיכה בישראל. מנגד, אין שינוי ברמת התמיכה הגבוהה בישראל בקרב בוחרים רפובליקנים. בשקלול כולל ישראל עדיין מובילה, אך הפערים הצטמצמו.

נתונים אלה מצטרפים לאלה שעליהם לימדו סקרים קודמים, שהביאו לידי ביטוי מגמה שמתבלטת בשנים האחרונות: גם אם מרבית הדמוקרטים מחזיקים עדיין בעמדה חיובית כלפי ישראל, התמיכה נשחקת. עוד יותר משמעותית ההתרחקות מישראל בקרב צעירים הנמנים על המפלגה הדמוקרטית. מרבית היהודים מצביעים לדמוקרטים, ודווקא לצד הליברלי אם לא לפרוגרסיבי.

סנאטור דמוקרטי בעל השפעה, כריס מרפי, המכהן כיו"ר תת-הוועדה לענייני המזרח התיכון והידוע בעמדותיו הפרו-ישראליות, יצא חוצץ בראיון עיתונאי נגד מדיניות ישראל וקרא לממשל ביידן צריך להגביר את הלחצים על ממשלת ישראל. לדבריו, "בין אם מדובר בהצבת תנאים לסיוע לישראל, ובין אם יהיו תנאים לביקורים בארה"ב, על הממשל האמריקני לשלוח מסר ברור שאיום ישראלי על פתרון שתי המדינות, יזיק מאוד ליחסים בין ארה"ב לבין ישראל לטווח הארוך". מרפי תקף גם את מהלכי הממשלה בנושא המשפטי וטען שהם מקעקעים את היסודות המחברים בין הישראלים".

מגמות אנטי-ישראליות בלטו עד כה בעיקר בקרב מחוקקים הנמנים על הפלג הפרוגרסיבי, שמרבה לאתגר את הממסד הדמוקרטי משמאל. אך לאחרונה נראה, כי הגישה שלפיה יש להתנות את הסיוע הצבאי שמוענק לישראל במדיניותה בסוגיה הפלשתינית, מתחזקת גם בשורות המחוקקים הדמוקרטיים מהזרם המרכזי.

מרבית הראיות מלמדות, כי גם אם הממשל הנוכחי מקפיד להדגיש את אהדתו לישראל ואת מחויבותו לביטחונה, המתיחות בין שתי המדינות כבר משפיעה על מערכת היחסים ביניהן. בטווח המיידי, הסוגיה הפלשתינית היא מוקד האיום העיקרי. צעדים ישראלים החורגים מההבטחות שעליהן סוכם במפגשים ברבת עמון ובשארם א-שייח, צעדים חד-צדדיים נוספים ובכלל זה החקיקה הצפויה שתבטל את ההינתקות בצפון השומרון (שבמקורה הייתה תוצאה של הבטחות שניתנו לאמריקנים), עלולים להחריף במידה ניכרת את מורת הרוח של הממשל.

במקביל יש להתייחס ברצינות לאיתותים של הממשל, לפיהם חקיקה לשינוי פניה של מערכת המשפט ללא קונצנזוס רחב, עלולה לשנות בראייתו את אופיה הדמוקרטי של ישראל וכתוצאה מכך תערער את יכולתו להבליט את נכסיותה עבור ארה"ב כדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון וכשותפה אסטרטגית.

ביטחונה הלאומי של ישראל הושתת לאורך השנים, בין היתר, על מערכת היחסים המיוחדים לבין ארה"ב. סייעה לכך ההבנה בוושינגטון, כי שתי המדינות חולקות ערכים משותפים של חופש, דמוקרטיה ושמירה על זכויות האזרח, וכי גם אם מתעוררים חילוקי דעות - השתים מבינות ומכבדות את האינטרסים האחת של רעותה. ממשלים אמריקנים, דמוקרטים ורפובליקנים כאחד, הקפידו, לעיתים מול ביקורת פנימית, לדבוק הלכה למעשה במחויבות ל"ביטחונה ורווחתה" של ישראל. האהדה במערכת הפוליטית האמריקנית התבססה על ההכרה, כי הציבור האמריקני מתייחס בחיוב רב לקשרים ולמחויבות לביטחונה של המדינה היהודית.

על ממשלת ישראל לקחת בחשבון שהערכה אמריקנית (בממשל ובקונגרס) לפיה נפגעו "הערכים המשותפים" וישראל פועלת בניגוד לאינטרסים מיידיים של ארה"ב, עלולה לכרסם באינטימיות היחסים בין שתי המדינות. זאת, בפרט בתקופה רגישה זו כשהאתגרים הביטחוניים, בעיקר מצידה של אירן, שממשיכה בנחישות לקדם את תוכנית הגרעין שלה, מחייבים הידוק התיאום בין שתי המדינות (הנושא האירני הוזכר בשולי הודעת הבית הלבן על שיחת ביידן-נתניהו).

גם אם לישראל החובה להגן על מה שהיא מעריכה שחשוב לביטחונה הלאומי, הרי שבתקופה הקרובה יש לייחס חשיבות עליונה ולהעניק עדיפות לשימור היחסים עם ארה"ב, ובעיקר ליכולת לקיים קשרים טובים בין מנהיגי שתי המדינות. נראה, כי הממשל לא יהסס להגיב בהסתייגות ובביקורת, אם יעריך שישראל פועלת בניגוד גמור לערכי יסוד ואינטרסים משותפים, ובוודאי אם תתכחש להבטחותיה בהקשר לזירה הפלשתינית. התגובה האמריקנית עשויה לבוא לידי ביטוי במנעד שבין גינויים פומביים ועד שחיקה ממשית בגיבוי שישראל זוכה לו מארה"ב במישורים המדיני, הכלכלי והביטחוני.

להתנהלות הישראלית ולמאפייני היחסים בין שתי המדינות תהיה חשיבות רבה גם לטווח הארוך נוכח תהליכים דמוגרפיים, כלכליים וחברתיים המתרחשים בארה"ב, שגם אם חלקם אינם קשורים ישירות לישראל, הם עלולים לתרום לשחיקת המחויבות האמריקנית ארוכת הטווח לישראל. התעלמות בישראל מסיכונים אלה עלולה להיות הרת אסון לאינטרסים הישראלים, שכן יש להם פוטנציאל לפגוע במוקדם או במאוחר במערכת היחסים המיוחדים בין המדינות.