האם זו רוח התקופה או רוחו היהודית-ישראלית הבריאה של כבוד נשיא המדינה? הרוח הנושבת מבית הנשיא, יצחק הרצוג, היא רוח הנורמליות, רוח של דמוקרט אוהב ישראל, רוח של נשיא אשר אינו סבור שבני עמו בחרו בטרור. התנהלותו של הנשיא בשיחות עם נציגי המפלגות אשר הגיעו למשכן כדי להמליץ או לא להמליץ על מועמדם לתפקיד ראש הממשלה, הייתה בבואה והשתקפות, הזדמנות לבחון את ראייתו הלאומית של הנשיא.
כשהגיע איתמר בן-גביר, יו"ר "עוצמה יהודית", למשכן הנשיא להמליץ על מועמדו, שוחח עימו הנשיא על גזענות, על חששם של אוכלוסיות בחברה הישראלית מבחירתו, ואז התברר כי בין הנשיא לבין בן-גביר יש מערכת יחסים מוקדמת המושתתת על שיחות עומק בנושאים שונים ובהם עמדותיו היונקות ממשנתו של הרב מאיר כהנא המנוח. היה בגילוי זה משהו מרתק, בלי הצהרות פומפוזיות, בלי הצהרות דרמטיות, בלי תדרוכים בחדרי חדרים, בלי נהי ובכי מעושה, אלא ברור האמת מפי שאמרה באופן מכבד וראוי.
יום אחרי, הגיעו חברי הכנסת של תנועת חד"ש - תע"ל ובהם גם ח"כ אעידה תומאס סלימן, הנשיא לא יכול היה להתעלם מהפיל שבחדר ומחה בבהירות על תמיכתה במחבלי "גוב האריות": "את יצאת בפרסומים שתמכו במחבלים נפשעים שאנחנו בצבא הגנה לישראל נלחם בהם. ואת יודעת שזה היה בשיאה של מערכת הבחירות, הייתה לך תמיכה במחבלים וזה דבר שלא מתקבל על הדעת בציבור הישראלי". הייתה לך תמיכה במחבלים, זה דבר שהוא בלתי מתקבל על הדעת. אין הכאה על חטא? שאל אותה הנשיא והמשיך, היה גל טרור נוראי השנה, יכול להיות שכל צד צריך להסתכל במראה. יכול להיות שאני לא מבין את הכאב של הצד השני, אבל אתם חיים פה. אי-אפשר להפיל את כל התיק הזה רק על צד אחד במשוואה".
כעת עצמו עיניים, הישענו לאחור, ונסו לדמיין נשיא אחר, אשר מהותו חנופה והכלה, אקרובטיקה של מילים, פולטיקלי קורקט מופרז ומופרך, וכמובן מייד התייצב האיזון הקדוש וההאשמת היהודים גם באיזשהו עניין, העיקר תחיי הסימטריה. נשיא המדינה, יצחק הרצוג, אינו חושש מלומר את האמת כיהודי בן הארץ הטובה הזו, כנשיא כלל אזרחי ישראל, מה שאמור היה להיות דבר טבעי שאין צורך למחוא לו כפיים, היה עד לא מכבר בגדר מדע בדיוני.
עתה, כבוד הנשיא, כמי שפועל לחיבורים, לבניית גשרים על המים הסוערים של החברה הישראלית לגווניה, ראוי שתישמע אמירתך החד-משמעית והברורה כנגד המעשה החמור והמתריס של שני ח"כים בכנסת ישראל, ח"כ עופר כסיף וח"כ איימן עודה, אשר סירבו להצטלם ליד דגל הלאום, דגל מדינת ישראל, דגל עם ישראל, ביזוי הדגל בסירובם להצטלם לידו הוא חרפה על ראשם, אמירה ברורה מפי הנשיא של כולם, אולי לא תגרום להם לתקן את הבושה שהמיטו על עצמם אך תהייה מסר ברור וחד לאזרחי ישראל, לאזרח במדינת ישראל יש רק דגל אחד, דגל ישראל.
