נכון נאמה הלילה ד"ר שקמה ברסלר בעצרת המחאה בתל אביב באשר להתבטאות של גלית גוטמן לפיה החרדים "מוצצי דם". היא הבהירה כי השופרות הממשלתיים המכפישים את גוטמן השמיעו דברים קיצוניים מאלה, ובסיטונות, ומעולם לא נדרשו להתנצל. לעומתם, גוטמן התנצלה על דברים חד-פעמיים בלתי נאותים, שהשמיעה כלפי החרדים.
אין כלל מקום להשוואה, ובכל זאת צריך להיזהר. אין זה לשון-נופל-לשון אלא לשון-נופל-בגלל-לשון. כל התבטאות כזאת מנוצלת על-ידי יוזמי החקיקה הדיקטטורית להביך לשבריר של שנייה את מגיני הדמוקרטיה.
שאול מרידור נאם אחריה. הוא תקף בחריפות מנומקת את עסקות המיליארדים של בנימין נתניהו עם החרדים, ולא נדרש למלים שכוונתן טובה אבל תוצאותיהן מזיקות, וידו על העליונה ("הדרך לגיהינום רצופה בכוונות טובות", זוכרים? הדברים נאמרו כנראה על-ידי סמואל ג'ונסון במאה ה-18, אך אין ודאות). לפי מרידור הממשלה הנוכחית אינה משרתת את הציבור אלא מצפה מהציבור לשרת אותה. נכון.
שעתיים קודם ראיינו בן כספית וירון אברהם את דן חלוץ. הם לחצו עליו כראוי להבהיר אם פני המחאה להגן על הדמוקרטיה או להפיל את הממשלה? הרמטכ"ל לשעבר הסתבך בלשונו, בעצם בחשיבתו, והודיע פעמיים כי ידון במעבר על הגשר רק לאחר שיגיע אליו. תשובה מזיקה. היא מעוררת חשד טבעי כי זו אכן מגמת תנועת המחאה.
מה היה צריך לומר? אמת פשוטה: יש בינינו רבים המייחלים להפלת הממשלה. בעיניי צריך לחתור להדחתה. היא ממשלת-חורבן-הבית. אבל המנדט המשותף של הקבוצות הראויות המרכיבות את המחאה מצומצם ומוגדר ומוגבל לצורך להציל את הדמוקרטיה הישראלית מפני הציפורניים המשפטיות של בנימין נתניהו ויריב לוין ושמחה רוטמן ותומכיהם. כאשר תושג מטרה זו ילך כל חוג לדרכו ויבחר את המשך פעילותו, אם יחפוץ בכך. זה גם אמיתי. גם ישר. גם מועיל.
בינתיים יש למחאה הישגים ניכרים מהסוג שהזכירה הלילה הדוקטור לפיסיקה ברסלר. עד כה - רק עד כה, אבל אולי עם "כה" ארוך - אין חוק אנטי-דמוקרטי להרס מערכת המשפט על-ידי בחירת שופטים מטעם הממשלה. הרכב הוועדה נותר על-כנו כבעבר; ולא נקבעה שיטה אחרת לבחירת נשיא העליון אלא לפי הסניוריטי; ולא השתנה מעמד היועצת המשפטית;
וחוק הגיוס במקרר; ולא עלה בידי הליכוד להשתלט על המועצה להשכלה גבוהה; ועד כה - אותו עד כה ארוך - הממשלה נחלה כישלון והמחאה רואה הישגים, ניצחון בנקודות אם כי לא בנוקאאוט. וכל זה יכול היה להימשך לשביעות רצונם של הדמוקרטים אלמלא האסון הכלכלי והמדיני שהמיטה הממשלה המכהנת על המשק הלאומי אשר אינו זוכה עוד להשקעה זרה וכל שינוי בו מתבטא רק בעליית יוקר המחיה ובירידת ערך השקל.
