צביעות ב"פרשת" הרבצ"ר

ההתבטאות המיוחסת לרבצ"ר אביחי רונצקי לפיה בנות אינן צריכות לשרת בצה"ל עוררה ויכוח ציבורי. הבעיה היא שבלהט הוויכוח הזה, הטענות בעד ונגד שהושמעו, ולבטח שתשמענה עוד, הן בליל של פוליטיקה זולה, שנאה ורוע מבית היוצר של אלה שמצאו עוד הזדמנות להשתלח זה בזה. האמיתות בנושא זה מסרבות להיקבע בתודעה הישראלית.

אם רוצים לברר את סוגיית שירות הבנות בצה"ל, בכלל, ושל הדתיות בפרט, חייבים לגעת בשני העצבים החשופים ביותר בהקשר זה:

(א) דת ושירות צבאי;
(ב) נחיצות שירות הבנות בצה"ל.

שילובם של חיילים דתיים בצה"ל חייב בירור מעמיק ולא מתלהם. המגזר הדתי-לאומי רואה בשירות הצבאי חלק בלתי נפרד בתרי"ג המצוות. זו המהות של השירות של מי שמכונים בני הציונות הדתית והיא המבדילה בינם לבין המגזר החרדי שאיננו מוכן להכיר כלל במצווה זו. מתן פטור לאוכלוסיה כלשהי מלשרת, בין אם המדובר ביהודים חרדים ובין אם מדובר בערבים, זו הטעות האיומה של מנהיגי ישראל לדורותיהם. אם לאלה מגיע פטור על אמונתם, לעולם לא ניתן יהיה להסביר ולשכנע מדוע לאחרים אסור להאמין באמונות אחרות אשר גם הן שוללות שירות צבאי. רשאי אלוף (במיל.) אלעזר שטרן לדבר עד כלות הנשימה נגד המשתמטים, אך כל עוד יש משתמטים ברישיון, לעולם לא יצליח לשכנע.

ויש עוד פן אחד לשירות הצבאי של הדתיים הלאומים: מאז ההינתקות, חל קרע עמוק ביותר בין הציונות הדתית לבין הממלכה, יותר נכון צה"ל. הוויכוח המר והנמהר בשאלה מה גובר על מה: ההלכה או הפקודה, אם וכאשר עולה נושא פינוי או הרס ישובים יהודיים בשטחים? הציונות הדתית עצמה מפולגת מאוד בסוגייה זו. לא תהיה זו הפרזה רבתי אם ייקבע שהשירות של הדתיים הלאומיים בצה"ל נתפס כאמצעי להגשמת המאוויים הדתיים. מכאן נובעת שאיפתם הלגיטימית להגיע לעמדות הבכירות ביותר בצבא כדי לנווט אותו, אם יעלה בידם, למטרות הדתיות העומדות בפניהם.

למען הסר ספק יובהר הבהר היטב: אני מעריך ומוקיר את כל אלה המשרתים בצה"ל, וודאי החיילים הדתיים לאומיים התורמים תרומה חשובה להגנת המדינה. הביקורת היא כלפי אלה המנסים להסיט אותם מדרך כל ממלכה.

שירות הבנות הדתיות בצה"ל הוא סוגייה מורכבת, אך לצורך העניין נתייחס רק לפן אחד. מלכתחילה, על-פי חוק, בנות דתיות רשאיות לבחור בין שירות צבאי לשירות לאומי. זהו הכשל החמור והמלכודת. שירות הבנות הדתיות בצה"ל לעולם לא ידמה לשירות לאומי. השירות בצה"ל נועד למטרות הגנה על המדינה, מורכב מפקודות, היררכיה מאוד נוקשה בעבורם נדרשות תעצומות נפש שאין למדוד אותן עם אלה הנדרשות בשירות לאומי. שנית, העובדה שיש אוכלוסיה הנהנית מבחירה ואילו הלא-דתיות מחויבות אך ורק בשירות צבאי, זהו עיוות ואי-שוויון משווע. גם בהקשר זה יכול אלוף (במיל.) שטרן להיות גאה בבתו המשרתת שירות לאומי לעומת שתי בנותיו האחרות המשרתות בצה"ל, אך בכך שטרן אינו מסביר את האפליה הזו. למען הגילוי הנאות אדגיש שגם לעניות דעתי, הגיעה העת לבטל את שירות החובה לבנות ולהפוך אותו לשירות התנדבות. הסיבות אינן דתיות אלא מהותיות.

לצערי הרב, צה"ל מזמן איננו "צבא העם" כי רבים מאוד הם אלה שאינם משרתים בו ואינם רואים בכך ייעוד וזכות גדולה. במדינה המקדשת את האינדיבידואליזם ואת "האני", ומזניחה את הקולקטיב ואת הסולידאריות החברתית, אין לצפות שצה"ל ייראה אחרת.