אין זה קשה במיוחד להפנות אצבע מאשימה כלפי הצביעות המתקיימת בבתי המשפט שלנו. אחרת, לא ניתן להסביר את המהירות בה נשפט ה"פלבאי" פיני כהן, לעומת אזרחים הממתינים שנים על-גבי שנים לשופטים במשפטים אשר בהם, מה לעשות, אין מקושרים לצמרת המשפטית או מיוחסים מכל תחום אחר.
אין זה מפליא כי בתי המשפט איבדו לחלוטין את כבודם בעיני הציבוריות הישראלית, שלא לדבר על חלק מן השופטים הבלתי ראויים בעליל לשפוט. ואמנם, לא מעט אזרחים לא רק שאינם פונים למערכת המשפט מחמת חוסר אמונם בה, אלא מוותרים גם על דיווחים למשטרה - תמונה עגומה המצטיירת בישראל 2010 כלפי המערכת האמונה על החוק ויישומו.
במגוון גדול של עבירות נוהגים זה שנים רבות בתי המשפט לקולא בגזרי הדין שלהם, ואינם גוזרים את העונש המקסימלי הקבוע בחוק. אך זריקת נעל על נשיאת בית המשפט העליון
דורית ביניש מחייבת עונש מקסימלי, שלא להזכיר פשעים "מגוחכים" של הרג כמעט יומיומי, הזוכים לעונשים המבזים את ההרוגים ומעוררים זעם מוצדק אצל משפחות ההרוגים (הטריק המוכר הוא עסקות טיעון).
עו"ד דורי קלגסבלד, שהיה יקיר המערכת, זכה לעונש שכזה על הריגת שתי נפשות, שכמובן הריגתם אינה משתווה לפשע הנתעב של זריקת נעל כלפי המייצגת את החוק בישראל, ועל כן הסיעו את הנאשם בהסעה מיוחדת לכלא ופטרו אותו מכל התהליך המייגע אשר עוברים סתם פושעים. כי דורי שלנו הוא לא כל אחד - הוא משלנו! ופיני עלוב הנפש, מעורער שכמותו, יירקב לו שלוש שנים וילמד מה זה לעלוב במערכת.
מישהו אמר שכולם שווים בפני החוק?