ב-15 לאוגוסט הופיעו פוסטרים ומודעות בעיר הציורית הנהדרת לוזאן שעל גדות אדם למאן הידוע כאגם ג'נבה ובהם גרפיקה מעוררת אסוציאציות אסורות. בתוך טלאי צהוב בליבו של מגן דוד בעל שמונה ולא בעל שישה קודקודים, כתובה התיבה MUSLIM.
האסוציאציה ל-JUDE או בלוזן דוברת הצרפתית JUIF מזנקת לעיין. מתחת לטלאי רשום תאריך, 29.10.2011 וציון מקום, הבירה הפדראלית ברן BERNE. החותמים הם המועצה המרכזית האיסלאמית בשווייץ (CCIS) הקוראת לעריכת הפגנה פומבית והמונית ככל האפשר בכיכר הפרלמנט בבירה נגד "הגזענות והאיסלאמופוביה".
שווייץ מונה קרוב ל-400,000 (כ-5%) מוסלמים, למעלה ממחציתם מוסלמים יוצאי ארצות הבלקן, פליטי יוגוסלביה המתפוררת.
כשמונה ארגונים ארציים וכמה ארגונים קנטונלים ומקומיים מייצגים את הציבור הזה ייצוג דתי חברתי סוציאלי. "המועצה המרכזית האיסלאמית" הקוראת להפגין נגד ממשלת שווייץ על התעלמותה מן הצרכים הלאומיים הדתיים והחברתיים של בני דת האיסלאם, הוא הצעיר שבהם ואולי המיליטנטי והבוטה מכולם. הוא נוסד ב-25 באוקטובר 2009, אך מציין את התאריך הזה בפרסומיו הרשמיים בשווייץ כ-6 Dhu al-Qada 1430 כלומר כנאמן אדוק לאיסלאם על-פי המניין המוסלמי הנשען על ההג'רה. הארגון הארצי המאחד בתוכו 13 ארגונים מונה על-פי הודעתו כאלפיים חברים וממומן על-פי עדותו על-ידי ציבור של תומכים שהוא קורא להם "חברים" פאסיביים התומכים בו במשאבים ובעידוד אידיאולוגי.
ההפגנה הבאה לעורר את דעת הקהל השוויצרית על היחס העויין או המתנכר של שלטונות שווייץ לנתיניה או לתושביה המוסלמים. דובר הארגון שהגיב לביקורת שהושמעה בעיקר אך לא רק מחוגים יהודים, מציין כי ארגונו סבור כי המוסלמים בשווייץ סובלים ממדיניות של דיכוי ובהצרת החירויות הדומה והמזכירה את הגזירות שפגעו ביהודים לפני השואה. "אין לנו נגישות לשכירות דירות, למקומות עבודה, אוסרים על בנותינו להתעטות בחיג'אב בבתי הספר, אוסרים בניין מינארטים שלא לדבר על הסטריאוטיפים השליליים הלנים בדיווחי העיתונות השוויצרית כשמדובר במוסלמים".
אין אדם רשאי לפטור עצמו מגינוי כל אינסטרומנטאליזציה של השואה לצרכים פוליטיים אידיאולוגיים דתיים וכל כיוצא באלה. הדבר נעשה לעיתים קרובות מדי בזירות שונות ומגוונות ויש בו יותר מאשר מיחזור של הסתה שצריכה להינעל מאחורי מנעולים ובריחים של ההיסטוריה. בדמות של הזדהות כביכול עם קרבנות ההסתה ההיא מכשירים הסתה של עכשיו ושל כאן. זה שקר, זה ציני, זה בלתי מוסרי.
מוגי הלב החוששים מלהאשים בגלוי גורמים שליטים במעשים הדומים בתוכנם למעשי הנאצים, עושים כן על-ידי כך שהם מציגים עצמם כקרבנות הדומים לקרבנות היהודים של הנאצים. טלאי צהוב בהפגנה היום הוא הסתה פרועה והטלת אשמה בלתי נסלחת במדינה בממשלתה, באוכלוסיה האוטוקטוניים, במקרה דנן בשווייץ.
קשה להבין כי עד הנה לא הגיבה הממשלה הפדראלית על הפרובוקאציה המיליטנטית הזאת. היא הכתובת אליו מופנה הזעם של הארגון. היא המדינה הנקראת לשאת באשמה של דיכוי אוכלוסיה בעלת דת הזרה לנצרות הדומה לדיכוי של הנורא במשטרי אירופה והעולם.
כמי שכיהן כשגריר ישראל בשווייץ, אינני מבין ואינני רוצה להבין כי ארגון, קטן ככל שהינו היום, יכול להדביק על אוטובוסים בערי שווייץ טלאי צהוב המנסה להיתמם ולומר כי איננו טלאי, כי לא כתוב בו יהודי אלא מוסלמי והכוכב שבו אינו מגן דוד אלא כוכב מתומן. אינני שייך לאלה המזהירים תדיר כי התעלמות מחטא קטן בממדיו מכשיר חטא עתידי שממדיו ידהימו את העולם. יש בזה אמת, אולם לא בכך אני מועסק.
אני מועסק במחשבה הנוגעת לממדי החטא היום כפי שהוא. סובלנות עם ניצול השואה היהודית כדי להאשים את שווייץ בהכשרת הקרקע לשואה מוסלמית, היא כבר בעלת ממדים מדהימים. אין למה לחכות זה כבר כאן. אני משוכנע כי שווייץ האוסרת הכחשת שואה והסתה נקראת לבחון באורח מידי אם הפגנה תחת השילוט וחיצי הדרך כמו זו שעתידה אם לא תחסם להיערך בברן באוקטובר אינה בגדר של הסתה ועברה על החוק.
יתכן כמובן שיש בקרב קובעי המדיניות פקידים או אישים נבחרים החוששים מעימותים בהם הם עלולים להיות מואשמים בפגיעה בחופש הדיבור ובחופש ההתארגנות. טיפוח החשש הזה היה תמיד ויהיה תמיד אחד מכלי הנשק היעילים של מפירי החוק.
כידיד שווייץ, כמי שחרף מדיניותה בימי מלחמת העולם השנייה מצא בה מקלט ומכבד
כבוד גדול את המסורת האמיצה של אהבת החירויות המפעמת בה, אני קורא לשגריר שווייץ בישראל לתבוע ממשלת שווייץ נקיטת עמדה מול ההתארגנות התועמלנית הבוטה ועירומת המידות הזאת. אני עושה כן גם כמי שרואה עצמו מושבע לעמוד תמיד בכל מקום ובכל תנאי מול המטילים זילות בגדול כישלונות האדם ובגדול חטאיו כלפי האנושות וכלפי העם היהודי ולעשות ככל שלאל ידו כדי שהשימוש היחיד שיעשה בשואה הוא לזכור אותה בייחודה.
