אז מה מתכננת ישראל לעזה ביום שאחרי?

כאשר אמר שישראל תשמר שליטה ביטחוני בעזה "לתקופה בלתי מוגבלת", בנימין נתניהו הפעיל את צלצולי האזעקה בוושינגטון ושאלות מבית. ממשל ביידן מיהר להגיב: "אנחנו ברורים לגמרי – לא לכיבוש מחדש, בדיוק כפי שהיינו ברורים לגמרי לגבי לא לעקירת אוכלוסייה פלשתינית", אמר שר החוץ, אנתוני בלינקן (8.11.23). הוא הותיר פתוחה את האפשרות של "תקופת מעבר" לאחר סיום המלחמה, אבל השלטון בעזה "חייב לכלול ממשלה בהובלה פלשתינית, ואיחוד של עזה עם הגדה המערבית תחת הרשות הפלשתינית".

אבל – מסביר ניו-יורק טיימס – הכל תוהים כיצד זה יקרה, בהתחשב בחולשתה של הרש"פ תחת מחמוד עבאס. אבו מאזן מאוד לא פופולרי והרשות סופגת ביקורת על שחיתות ושת"פ עם ישראל. כך שבפועל, נתניהו בעצם הצהיר את המובן מאליו. לאחר הטבח ההמוני של החודש שעבר, ישראל תרצה להבטיח את בטחונה כך שלעולם לא תצטרך לפלוש שוב לרצועה.

ההנחה היא שישראל תשלוט בה עד שיהיה הסדר חדש – וזה עלול לקחת הרבה זמן. ואפילו אז, מאוד לא סביר שישראל תתן אמון מוחלט בפלשתיני כלשהו או אפילו בכוח בינלאומי, אלא תרצה לשמור לעצמה "גמישות מבצעית" – להיכנס לרצועה בכל עת שתחוש שבטחונה בסכנה. בישראל אומרים שבכוונתה ליצור אזור חיץ בתוך הרצועה, כולל בגבול שלה עם מצרים.

אלא שבעוד ישראל מרסקת את חמאס, השאלה מי ישלוט ברצועה לאחר המלחמה רשומה בתכנון שלה כ"נחיה ונראה". לגבי יהודה ושומרון, נתניהו כנראה מדמיין משהו בדומה לעזה – בעודנו מבהיר שאין לישראל כוונה "לכבוש מחדש את עזה", דהיינו להיות אחראית לחיים האזרחיים בה. מוקדם מדי להחליט בנושאים אלו, אמר השבוע בני גנץ; הדיון יתקיים רק לאחר המלחמה, כאשר דבר אחד ברור: לא תהיה נוכחות פעילה של חמאס.

ייתכן שיהיה מקום לכוח רב-לאומי שיסייע לייצב את עזה, להחזיר על-כנו את הסדר האזרחי ולבסוף יסדיר את הרש"פ – אומר נתן זקס, חוקר בכיר במכון ברוקינגס. אבל מישהו יהיה חייב לשלוט בשטח: מצרים תסרב לעשות זאת, והרש"פ תוכל רק בסיועה של ישראל. זקס צופה, שאיש חוץ מישראל לא יוכל לשלוט ברצועה, ולפחות לטווח קצר זו תהיה החלופה לתוהו ובוהו. פקידים ישראלים מדברים על חלוקת הרצועה לאיזורים, בדומה ליו"ש. התקווה היא שהרצועה תהיה קרובה כמה שיותר למודל של שטח A – שליטה פלשתינית מלאה לצד חופש תנועה לכוחות הביטחון הישראלים, ממשיך זקס.

רסאן חטיב, לשעבר שר ודובר ברש"פ, סבור שנתניהו מדבר על מודל יו"ש: אחריות מינהלית לפלשתינים ואחריות ביטחונית לישראל. אבל, הוא טוען, יש פחות סיכוי שהרשות תסכים לכך בעזה: "אני מאוד מסופק אם יש מישהו בצד הפלשתיני או הערבי שירצה לחזור על כך לאחר הניסיון בגדה המערבית". הפרשן הפלשתיני זכריה אל-קאק סבור, שישראל כן חושבת על כיבוש מחדש של הרצועה, ולא משנה כיצד תקרא לו: "שליטה ביטחונית מלאה פירושה שליטה מלאה על הכל".

גנץ אומר, שמבחינת ישראל הבסת חמאס ניצבת במקום הראשון ושכרגע שיקולי הביטחון דוחקים את כל השאר, גם אם שלום עם הפלשתינים ממשיך להיות היעד הסופי. "חמאס פתח במלחמה, אבל ישראל תנצח בה. זה יקח זמן ויהיו אבידות, ולמרות שאנחנו מנסים להעביר כמה שיותר עזתים דרומה ואנשים מתים, אנחנו עושים מה שביכולתנו". אורך המלחמה אינו מרתיע את גנץ: "אין מגבלות למלחמה על קיומנו ועל הציונות".