לא תשמעו את ג'ו ביידן מדבר על זה הרבה, אבל שיא חשוב נשבר בתקופת כהונתו: ארה"ב מפיקה יותר נפט מכפי שמדינה כלשהי הפיקה אי-פעם. זרם הנפט האמריקני ממלא תפקיד מרכזי במחיר הנמוך לצרכן, מחסל את הכוח הגיאו-פוליטי של אופ"ק ומרסן את האינפלציה. המחיר הממוצע של גלון בנזין צנח לסביבות שלושה דולרים וההערכה היא שיישאר שם עד הבחירות לנשיאות, מה שעשוי להכריע את הכף לטובתו של ביידן – מנתח וושינגטון פוסט.
אולם, ביידן אינו מתגאה בכך בפומבי. הפוליטיקה של הנפט סבוכה במיוחד עבור הדמוקרטים, שסיכוייהם לניצחון השנה עשויים להיות תלויים בשאלה האם מצביעים צעירים המודאגים ממשבר האקלים יצביעו בהמוניהם. רבים מהם רוצים לשמוע שביידן עושה כל שביכולתו כדי להשאיר את הנפט במעמקי האדמה.
ארה"ב מפיקה 13.2 מיליון חביות נפט ביום, פער של מיליונים מסעודיה ורוסיה ואפילו יותר מאשר בתקופתו של דונלד טראמפ התומך בדלקים מאובנים (13 מיליון בנובמבר 2019). הבית הלבן של ביידן חגג בפומבי את הירידה במחירי הנפט והבטיח לסייע לצרכנים הנאבקים באינפלציה, אך ביידן עצמו לרוב שותק בנוגע לשיאי התפוקה; בשנה האחרונה הוא תקף מספר פעמים את מנהלי חברות הנפט על רווחי השיא שלהן. הבית הלבן מעדיף להזכיר את שיאי החקיקה של ביידן במאבק בשינויי האקלים.
הזינוק בתפוקת הנפט בארה"ב כבר מעצב מחדש את הדינמיקה הגיאו-פוליטית, שכן הוא הכשיל את נסיונו של אופ"ק לקצץ את התפוקה כדי להעלות את המחירים בשוק העולמי. התפוקה שקוצצה התמלאה עד מהר בידי ארה"ב ומדינות אחרות שאינן חברות בארגון, אשר שמחו לתפוס את נתח השוק אותו פינה.
הכרסום בהשפעתו של אופ"ק מוריד דאגה אחת מעל סדר היום של הדמוקרטים. בבחירות האמצע של 2022, סעודיה הביכה את הממשל כאשר התעלמה מבקשותיו שלא לקצץ בתפוקה בעת שהמחירים זינקו. אבל כיום היא אינה יכולה להשפיע על הבחירות בארה"ב באמצעות העלאת מחירים, אשר לרוב גורמת למצביעים לכעוס על הנשיא המכהן.
הזינוק העצום בתפוקה בארה"ב הפריך את תחזיות האנליסטים והוריד את מחיר הנפט מסביב לעולם, מציין הפוסט. מדיניות הבית הלבן אינה גורם מרכזי בכך, אם כי היא סייעה. התחייבותו של ביידן בקמפיין 2020 למנוע גידול בתפוקת הדלקים המאובנים, פינתה את מקומה לגישה מתונה יותר לאחר שרוסיה פלשה לאוקראינה והמחירים זינקו. המסר שלו לענף היה ברור: לשאוב יותר. החברות והמשקיעים קיבלו זריקת עידוד, והם יכלו להגדיל את התפוקה בעיקר בזכות שיפורים בשיטות הקידוח וביעילותן.
זוהי ברכה מעורבת מבחינתו של ביידן. כרגע, הממשל אינו רוצה לקחת יותר מדי קרדיט. המציאות סותרת את טענות הרפובליקנים, לפיהן ביידן מסכן את בטחונה האנרגטי של ארה"ב בהתמקדותו במשבר האקלים, אך הן נותנות לו כיסוי בקרב בסיס התומכים שלו – בעוד מחירי הבנזין הנמוכים מסייעים לו במדינות המפתח.
פעילים בתחום האקלים תקפו את הסכמתו של ביידן לזרז הנחת צינור נפט שנוי במחלוקת במערב וירג'יניה, ועל האישור לפרויקט הנפט Willow באלסקה לו התנגדו אנשי איכות הסביבה. כמה ליברלים גם מתחו ביקורת על הכרזתו בחודש אוגוסט, לפיה "הכריז בפועל" על מצב חירום בתחום האקלים באמצעות מדיניותו בתחום איכות הסביבה, וטענו שעליו להכריז זאת בצורה ישירה.
ביידן נקט צעדים להפחתת הפליטה של מתאן וחתם על חקיקה אקלימית חסרת תקדים, שמטרתה לגמול את ארה"ב משימוש בדלקים מאובנים. אבל הגידול בתפוקת הנפט בא במקביל לכשלונו של ביידן לעמוד בציפיות בתחום המעבר לרכב חשמלי, מה שיוצר ניגוד שאינו נוח לבית הלבן. סתירה נוספת הייתה בחודש דצמבר: בעוד תפוקת הנפט מגיעה לשיא, אנשי הממשל היו בוועידת האקלים בדובאי והבטיחו שארה"ב תסייע לעולם כולו במעבר מדלקים מאובנים.
ביידן עצמו אמר, שבראש סדר העדיפות שלו נמצאת הורדת המחיר לצרכן האמריקני – אשר כאמור עשויה לסייע לו בקלפיות בעוד עשרה חודשים. זינוק זמני בתפוקה האמריקנית ובהתאם לכך ירידה במחירים, עשויים להניב רווח ארוך טווח לפעילי איכות הסביבה בדמות מניעת שובם לשלטון של טראמפ ושל יתר מכחישי האקלים.
השאלה האם ביידן יצליח ללכת בין הטיפות בצורה זו כנראה תישאר שנויה במחלוקת עד הבחירות. פעילי אקלים טוענים שמצביעי ה"בייס" מתוסכלים מהריכוך בעמדתו נגד דלקים מאובנים, ושיהיה קשה להביא אותם לקלפיות למרות ההשקעות חסרות התקדים באנרגיה ירוקה ובהאצת המעבר אליה. המצביעים ה"אקלימיים" כעסו במיוחד על אישור פרויקט Willow, הכולל מאות קילומטרים של כבישים, צינורות ומתקני הפקה בלב הטונדרה הארקטית. מבחינת רבים מהם, זוהי רק הפרה אחת מכמה הפרות של התחייבויות משמעותיות של ביידן ב-2020 לפעול בתקיפות נגד חברות הנפט.
