החיים האמיתיים אינם "הסנדק" או "הסופרנוס"

זוהי סצינה עתיקה כמו הצלולואיד: דמות אפלולית מגיחה מבין הצללים, מצויד בכוונה זדונית ונשק קטלני, ורוצח תמורת כסף או שיקול פוליטי. מתנקשים מקצועיים כובשים את הדמיון הציבורי, אך מומחים באכיפת חוק ובריגול בינלאומי אומרים לניו-יורק טיימס, כי קשה להשיג אותם ועוד יותר קשה להם להתחמק מעונש.

קחו למשל את מה שלגרסת הפרקליטות הוא ניסיון לחסל לכאורה פעיל סיקי בניו-יורק, שלדברי המודיעין האמריקני הוזמן בידי ממשלת הודו. כאשר המזימה הגיעה לרגע בו הקושרים צריכים היו למצוא מתנקש, העסק הסתבך: המחסל העתידי היה למעשה סוכן סמוי של ממשלת ארה"ב. רוברט בר, לשעבר סוכן CIA ומחברם של מספר ספרים, אומר שפגש לא מעט חבר'ה רעים בשנות שירותו, אך אפילו הוא יתקשה למצוא מתנקש מקצועי, "ואני מכיר הרבה רוצחים".

פרופ' דניס קני מאוניברסיטת ג'ון ג'יי מוסיף, שהתפיסה הציבורית לגבי מתנקשים היא במידה רבה מיתוס. מחסלים להשכיר הם לרוב לא יותר מאשר פרחחים שמסכימים לבצע משימה חד-פעמית – ולכן הם נתפסים. רק מחצית ממקרי הרצח בארה"ב מפוענחים ולכן קשה לומר בוודאות כמה בני אדם נרצחים בידי מתנקשים, לא ידוע כמה נסיונות התנקשות נכשלים, אך דומה שרבים מהם מאופיינים בחובבנות ואוזלת יד. לצד זאת, יש מזימות רצח שלמרבה הצער מצליחות – למשל חיסולו של פעיל סיקי אחר בקנדה בחודש יוני – אבל לא ידוע האם מתנקש היה מעורב.

אנשי אכיפת חוק ואקדמאים מחלקים את המתנקשים לכמה קבוצות. ישנם אזרחים העוסקים במזימות רצח יום-יומיות, שלרוב מסתיימות בצורה רשלנית או קטלנית. ישנם מתנקשים מטעם המאפיה שהם חלק מה"ממשל" הפנימי שלה. הם המקור של רוב האגדות האורבניות ומי שמופיעים ב"הסנדק" ו"הסופרנוס". וישנם המקצוענים המועסקים בידי סוכנויות ביון, להם יוחסו רציחות בלונדון ובמקומות אחרים. רשויות האכיפה עוסקות גם בסוג האחרון, כמו אותו התנקשות בפעיל הסיקי בניו-יורק.

מבחינת האדם מן היישוב המבקש לשכור מתנקש, מדובר בסיכון ניכר ובמיוחד כאשר עסקינן ברוצחים חסרי ניסיון, שרבים מהם נכשלים בהיבטים בסיסיים כמו שמירה על שתיקה – מציין הטיימס. נסיונות כושלים להתנקש במאהבים – או, לרוב, במאהבים לשעבר – הם הנפוצים ביותר ורבים נבלמו בידי המשטרה. במקרים קודרים יותר, היעדים הם ילדים ובני משפחה.