ישראל צנחה תשעה מקומות ב"מדד תקרת הזכוכית" של אקונומיסט, הבוחן את תנאי העבודה של נשים ב-29 מדינות OECD. בשנת 2015 ניצבה ישראל במקום ה-15, אך בשנה שעברה היא ירדה למקום ה-23. רק הונגריה – תחת שלטונו הסמכותני של ויקטור אורבן – רשמה הרעה ניכרת עוד יותר, עם צניחה מהמקום התשיעי למקום ה-24. בעוד שבשנת 2015 הקדימה ישראל בין היתר את איטליה, גרמניה, ארה"ב, בריטניה והולנד – כעת היא מקדימה רק את שווייץ, יפן, טורקיה וקוריאה הדרומית.
אקונומיסט פרסם את המדד ביום האישה הבינלאומי (8.3.24), כדרכו מאז 2013. עשר הראשונות כיום: איסלנד, שבדיה, נורבגיה, פינלנד, צרפת, פורטוגל, פולין, בלגיה, דנמרק ואוסטרליה. המדינות הנורדיות היו בראש גם ב-2015: איסלנד, שבדיה, נורבגיה, פינלנד, פולין, צרפת, דנמרק, בלגיה, הונגריה וקנדה.
בתחום החינוך הגבוה בודק אקונומיסט את הפער בין שיעור הנשים לבין שיעור הגברים הזוכים לתואר אקדמי, כאשר ברוב המדינות הפער הוא לטובתן. ישראל גבוהה מממוצע OECD עם פער של 10.9 נקודות לטובת הנשים לעומת ממוצע של 7.8 נקודות. גם בהשתתפות בכוח העבודה המצב בישראל טוב מן הממוצע: הישראליות משתתפות בו בפער של 3.4 נקודות מן הגברים, לעומת פער ממוצע של 14.8 נקודות.
בשאר הקריטריונים, המצב בישראל גרוע מן הממוצע במועדון המדינות העשירות. נשים משתכרות בישראל 25.4% פחות מגברים, בעוד הממוצע הוא 11.6%. שיעור הנשים במשרות ניהוליות הוא 31.8% לעומת 34.2% בהתאמה; בדירקטוריונים – 31.7% מול 32.5%; בבית המחוקקים הפער גדול במיוחד: רק 24.2% מחברי הכנסת בעת המדידה היו נשים לעומת ממוצע של 33.9%. נתון אחרון: חופשת הלידה בתשלום בארץ היא בת 15 שבועות, מחצית מן הממוצע ב-29 המדינות.
אקונומיסט אומר כי כמעט בכל המדינות נשים מסיימות לימודים אקדמיים בשיעורים גבוהים מן הגברים, אך חלקן בכוח העבודה נמוך מהגברים. הפער בולט במיוחד בטורקיה, יוון ואיטליה, בו מועסקות פחות משני שלישים מהנשים הבוגרות. המשמעות היא שפחות נשים מטפסות במעלה הסולם הניהולי וממילא גם משתכרות פחות.
חלקן הממוצע של הנשים בדרג הניהולי עומד כאמור על 34.2%, לעומת 33.8% בשנת 2022. שבדיה, ארה"ב ופולין מובילות עם למעלה מ-40%. ביפן ובקוריאה הצפונית חלקן הוא 15% ו-16% בלבד (בהתאמה). ובעוד שהממוצע בדירקטוריונים הוא פחות מ-33%, רק חמש מבין 22 חברות האיחוד האירופי החברות גם ב-OECD כבר הגיעו ליעד של 40% שהציב האיחוד לשנת 2026.
הקמת משפחה היא אחד הגורמים העיקריים המונעים מנשים להישאר בשוק העבודה, וחופשת לידה ומעונות יום בני השגה יכולים להעניק סיוע משמעותי. בנושא הראשון, נדיבות במיוחד הן הונגריה, יוון, סלובקיה והמדינות הנורדיות; ארה"ב היא המדינה היחידה בה החוק אינו מחייב את המעסיקים להעניק חופשת לידה בתשלום. יש חשיבות גם לאפשרות שאבות ייצאו לחופשת לידה, כך שהנשים יוכלו לחזור לעבודה: יפן וקוריאה הדרומית מעניקות 31 ו-22 שבועות בהתאמה.
לבסוף: פוליטיקה. מחקרים מלמדים, כי כאשר יש יותר נשים בפוליטיקה – יש יותר דגש על זכויות נשים ועל מדיניות בנוגע למשפחה. בארבע המדינות שבראש הדירוג – איסלנד, שבדיה, נורבגיה ופינלנד – נשים תופסות לפחות 45% מן המושבים בפרלמנט. בקצה השני נמצאות יפן וקוריאה הדרומית, עם פחות מ-20%. אקונומיסט מסכם: מאחר שלא כל מרכיבי המדד שווים בחישוב הכולל, נרשמה ב-2023 עלייה מסוימת למרות שברוב המרכיבים השיפור הוא איטי. ברוב המדינות נשים עודן נאבקות לשבור את תקרת הזכוכית.
נתניהו היה חייב להתפטר דקה אחת לפני הרצי הלוי ורונן בר 
