הצהובון נשיונל אינקוויירר פעל בצורה אקטיבית לסייע לקמפיין של
דונלד טראמפ ב-2016, בכך שאיתר וחיסל פרסומים שהיו עלולים להזיק לו. כך העיד (23.4.24) מו"ל העיתון, דייוויד פֶּקֶר, במשפטו של טראמפ בפרשת
סטורמי דניאלס. התביעה מקווה להוכיח באמצעות עדות זאת, כי מעשיו של טראמפ היוו התערבות בבחירות - מה שמבחינה משפטית מחמיר משמעותית את 34 העבירות המיוחסות לו בתיק זה.
התביעה המשיכה ליישם אתמול אסטרטגיה חוקית בלתי שגרתית, כאשר היא טוענת שהתשלומים לדניאלס ולאחרים היו קשירת קשר להטות את תוצאות בחירות 2016. טראמפ אינו מואשם במישרין בעבירה זו, אך התביעה מבקשת להוכיח שזו הייתה מטרתם של התשלומים: למנוע חשיפות שעלולות היו לפגוע בסיכוייו לנצח. רישום כוזב במסמכי תאגיד (העבירה העיקרית המיוחסת לטראמפ) הוא עבירה בדרגה פחותה של עוון, בעוד ביצועה כדי להסתיר עבירה אחרת (הטיית בחירות) מעלה אותה לדרגת פשע.
פקר העיד במשך שעות על ידידותו ארוכת השנים עם טראמפ ואף סיפר שהוא הציע להקים כתב-עת בשם "טראמפ סטייל"; שאלתו היחידה של טראמפ, כאשר הציג בפניו את הרעיון (שלא מומש), הייתה מי יממן אותו. פקר טען שהחברה שבבעלותו הייתה "העיניים והאוזניים" של הקמפיין ב-2016 בכך שפעלה לאתר מראש פרסומים העלולים להזיק לו, במיוחד בנוגע לקשריו עם נשים. בתמורה, טען, קיבל נשיונל אינקוויירר סיפורים בלעדיים שהגדילו את התפוצה ובהתאמה לכך את ההכנסות ממכירות ופרסומות.
פקר תיאר פגישה בטראמפ טאואר עם טראמפ וכהן, בה תכננו לפרסם כתבות שיסייעו לטראמפ וכתבות שליליות על מתנגדיו הפוליטיים. התביעה טוענת, כי פקר והצהובון פעלו בשיטת "תפוס והרוג": רכישת בלעדיות על פרסומים כדי שלא לפרסם אותם ולמנוע את מכירתם לאמצעי תקשורת אחרים. לדבריה, הדבר נעשה בשני מקרים: דוגמנית פלייבוי, קארן מק'דוגל, שטענה שהיה לה רומן עם טראמפ; ושוער לשעבר בטראמפ טאואר, שטען בכזב כאילו לטראמפ יש ילד מחוץ לנישואין.
פקר סבר שהסיפור של השוער חסר בסיס (כפי שאכן התברר), אך למרות זאת קנה אותו ב-30,000 דולר בשל "המבוכה שהיה עלול לגרום לטראמפ", העיד. במקרה של דניאלס, טוענת התביעה, סירב פקר לרכוש את הסיפור בנימוק שהמחיר (130,000 דולר) גבוה מדי, ואז קנה אותו כהן בשליחותו של טראמפ . הצורה בה החזיר טראמפ לכהן את הכסף, כאשר כבר היה הנשיא, היא העומדת במרכז כתב האישום.
התביעה מקווה שעדותו של פקר תסייע לשכנע את המושבעים, שטראמפ היה מודאג שמא סיפורה של דניאלס יפגע בו בקרב המצביעות - וכך לבסס את התיאוריה המשפטית בדבר הטיית בחירות. פקר, שטרם סיים את חקירתו הראשית, העיד כיצד טראמפ התקשר אליו בעצמו לדון ברכישת סיפורה של מק'דוגל. פקר אמר לו, כי להבנתו מק'דוגל אינה רוצה שהסיפור יתפרסם אלא להוציא את הסכום המירבי תמורת "קבורתו", ולכן כדאי שטראמפ יקנה אותו. טראמפ השיב, כי אינו אוהב את הרעיון וכי כהן יהיה איתו בקשר.
האם טראמפ ייקנס על בזיון בית המשפט
90 הדקות הראשונות של הדיון עסקו בשאלה האם טראמפ הפר את הצו שהוציא השופט חואן מרצ'ן ואוסר עליו לתקוף את המושבעים, העדים ובני משפחתו של מרצ'ן עצמו. התביעה טענה, כי הוא עשה זאת במכוון ובצורה בוטה בעשרה פרסומים שהתייחסו לעדים אפשריים. התביעה שמה דגש מיוחד על נאום בן תשע דקות שנשא טראמפ בבניין בית המשפט עצמו, בו תקף את פרקליטו לשעבר ועד המפתח מטעמה,
מייקל כהן. ההגנה טענה שדבריו של טראמפ בכל המקרים היו תגובה להתקפות פוליטיות עליו, וכי יש לאפשר לו להגיב כחלק מהתמודדותו לנשיאות.
מרצ'ן טרם הכריע, אך הרושם מן הדיון היה שהוא נוטה להסכים עם התביעה, המבקשת לקבוע שטראמפ ביזה את בית המשפט ולקנוס אותו ב-1,000 דולר על כל הפרה. על-פי דיווחים מן האולם, מרצ'ן הולך ומאבד את סבלנותו כלפי הסניגורים, ואף אמר לראש צוות ההגנה, טוד בלנש, בהתייחסו לעמדתה בנושא הפוסטים ולאחר שהאחרון לא ענה לשאלותיו: "אתם מאבדים כל אמינות מול בית המשפט".
טראמפ כבר נקנס בהליכים אחרים בשל התבטאויותיו, בסכומים שהם חסרי כל משמעות מבחינתו. תיאורטית, בזיון בית המשפט מאפשר להגיע עד כדי מאסר, אך איש אינו סבור שזה מה שצפוי לטראמפ - אלא אם ישבור לחלוטין את הכלים. טראמפ מצידו ממשיך לתקוף את מרצ'ן עצמו (מה שלא נאסר עליו) ומציג בכזב את הצו - שהוא שגרתי לחלוטין - כאילו מדובר בסתימת פיו ובפגיעה בזכותו החוקתית לחופש ביטוי.
