|
|
בני דודקביץ'. קצת רגישות בבקשה [צילום: שימי נכטיילר]
|
|
|
|
|
אלן קליין מת. לא הייתי נדרש בכלל למותו של האיש שלא ממש ידעתי על קיומו אלמלא הכתב בני דודקביץ' ועורכי החדשות ברשת ב' של קול ישראל עשו לו עוול משווע.
במהדורת החדשות שדיווחה על מותו (יום א', 5.7.09) נאמר בלשון הבאה, לא נגעתי:
"בניו-יורק מת אלן קליין, שהיה מנהל העסקים של להקת החיפושיות ושל להקת האבנים המתגלגלות. קליין, בן 77, נכנע למחלת אלצהיימר".
לעורכי החדשות הנכבדים ולכתב שהעביר את הידיעה - אין אדם אחד בעולם שראוי שיכתבו עליו שהוא נכנע למחלה בין אם זו אלצהיימר או אם זה סרטן. כמי שהייתה לו היכרות אישית וקרובה עם אדם שנפטר ממחלת הסרטן וכמי שעמד לצידו בעת שהחזיר נשמתו לבוראו אני יודע בוודאות גמורה - המחלות יכולות להכריע אדם, אבל זה לא אומר שהאדם נכנע להן. אדם יכול להישאר עם רצון החיים עז עד לשנייה האחרונה של חייו.
ואם יהיה מי שיגיד שזו אינה ביקורת בונה - אציע כמה ניסוחים מוצלחים בהרבה:
- "בניו-יורק מת אלן קליין...קליין הוכרע על-ידי מחלת אלצהיימר";
- בניו-יורק מת אלן קליין...קליין נפטר בתום מאבק ממושך במחלת אלצהיימר".
מכיוון שהידיעה מופיעה גם באתר האינטרנט של רשת ב' התקשרתי לדסק האינטרנט של קול ישראל, ושם ענה לי מנחם גרניט החביב. שמע את הטענה וענה במילה אחת - "קניתי".
גם בני דודקביץ' הגיב לדברים ואמר שלמד משהו בעניין הניסוח. תגובה שאינה טריוויאלית בכלל במציאות שבה עיתונאים ותיקים כמוהו מונעים פעמים רבות על-ידי האגו ולא פתוחים לביקורת.
אחת השגיאות החמורות ביותר של ממשלת ישראל: ההפרדה בין חטופים לחטופים, ואי-עמיד...
