הכלל הרגיל הוא שהכנסה מהשכרת נכסים עסקיים לטווח ארוך היא הכנסה פסיבית ואינה הכנסה מעסק או מיגיעה אישית. לכן, ממש לא ברור לנו מדוע הוגש ערעור מס בעניין זה. ערעור שלדעתנו סיכוייו היו אפסיים מראש.
האמור מתייחס לערעור המס שהוגש בעניין פלוס (ע"מ 53416-06-12; פסק הדין ניתן ב-24.6.15). פלוס ובאי-כוחו טענו בערעור, כי הכנסות מהשכרת בניין בן שלוש קומות, אשר הושכר לתקופות ארוכות בדמי שכירות קבועים, הן הכנסה אקטיבית מעסק של השכרה. זאת, בניגוד לכל ההלכות והמבחנים שנקבעו בפסיקה לעניין זה. טענתם זו גם באה באיחור, לאחר שבדוחות המקוריים שהגיש פלוס הוא רשם שמדובר בהכנסה פסיבית מהשכרה, ורק לאחר מכן הגיש דוחות מתקנים למס הכנסה בהם דרש להכיר בהכנסה כהכנסה מעסק.
בית המשפט דחה את טענות פלוס לפיהן השומות לשנים 2004-2002 התיישנו, מכיוון שלפי ההלכה, מועד הגשת הדוחות המתקנים הוא המועד שממנו בודקים את תקופת ההתיישנות החלה על פקיד השומה. בע"א 3708/97 קבע בית המשפט, כי דוח מתקן הוא דוח לכל דבר ועניין ואף ניתן לתבוע החזר מס לפיו.
משהותר לנישום לתקן את השומה, יש לראות את המועד שבו הוגשה השומה המתוקנת כמועד ההגשה. לפיכך, בדין התעלם פקיד השומה מהדוח המקורי והטיל על פלוס קנס בגין איחור בהגשת דוח. לדעתנו, ככל שהיה נקבע שהייתה הצדקה להגשת הדוח המתקן, אזי היה ראוי לבטל את הקנסות שהוטלו.
בית המשפט דחה את הטענה לפיה ההכנסות מההשכרה הן הכנסות מפעילות עסקית אשר דורשת מאמצים ויגיעה אישית שוטפת של המשכיר. זאת לאור העובדה, כי המבנה היה מושכר למוסך ולמשרדים לאורך שנים ארוכות והוראות חוזי השכירות קבעו, כי עלויות תחזוקת הנכס יחולו על השוכרים ולא על המשכיר.
בית המשפט קיבל את טענת פקיד השומה, לפיה לפלוס לא היה צורך בכל מנגנון לשם השכרת המבנה. דמי השכירות משולמים באמצעות צ'קים, המועברים מראש פעם בשנה ולעיתים פעמיים בשנה. גם אם פלוס לא יעשה דבר, דמי השכירות ימשיכו להתקבל מדי חודש בחודשו. על-פי הסכמי השכירות, פלוס לא התחייב לתת כל שירות לשוכרים. פלוס לא טען וממילא לא הוכיח כי נעזר במימון כלשהו.
לפיכך אימץ בית המשפט את עמדת פקיד השומה, לפיה אין מדובר ב"עסק" כמובנו על-פי פקודת מס הכנסה. אלא מדובר בהכנסה פסיבית אשר עניינה דמי שכירות ולא הכנסה מעסק.
העובדה שבשנת 2007 הוכר פלוס כבעל נכות של 100%, בעקבותיה הוא זכאי לפטור עד לסך של חצי מיליון בכל שנת מס בגין הכנסה מיגיעה אישית, אינה יכולה להכריע בקביעה אם הכנסתו היא מיגיעה אישית או מדמי שכירות. למעשה, אין השלכה למחלה בה לקה פלוס על דמי השכירות אשר הוא מקבל מהשכרת המבנה. דמי השכירות ימשיכו להיכנס ללא נקיפת אצבע של פלוס.
בנוסף לכל אלו, דחה בית המשפט את רוב ההוצאות שדרש פלוס לניכוי כנגד הכנסותיו מהשכרה. נדחתה הוצאה שנתבעה בגין העסקת בתו של פלוס, אשר לא היה ברור מה בדיוק הייתה תרומתה להכנסה והיא אף לא הובאה לעדות. נדחתה תביעתו להוצאות החזקת טלפונים ניידים בהעדר קשר בינם לבין קבלת ההכנסה מההשכרה. כך נדחו גם הוצאות אחרות שנתבעו ולא הובהר מדוע הן קשורות להפקת ההכנסה מהשכרה.
לסיכום, על פניו, נראה היה כי לא היה מקום להגיש דוחות מתקנים ולטעון שמדובר בהכנסות מעסק, או לתבוע הוצאות ללא הוכחת קשר להכנסה. ראוי שערעור מס יהיה בעל סיכויים טובים לזכייה במשפט, על-פי הלכות הדין. סוף דבר ספג הנישום כאן נזקים לא מועטים בקנסות שהוטלו עליו ובהוצאות משפט שנקבע שעליו לשלם.
