נתיב הייסורים של חדר המיון

לאיש מקוראי איני מאחל למצוא את עצמו בחדר המיון של בית-חולים ישראלי כלשהו. עם זאת סביר להניח שרבים מאתכם כבר שהו באחד שכזה בעבר, ומודעים לפיכך למה שקורה בו.

במהותו מהווה, כמובן, חדר המיון מוקד של טיפול רפואי ראשוני לחולה המגיע לבית החולים. שם הוא אמור לעבור את האבחון לסבלו, ורק לאחר אבחונו של רופא - הוא מועבר לטיפול מסייע.

סביר להניח שכל מי שכמוני עבר את התהליך הארוך והמייגע הזה - מן הסתם לא יופתע מהסקר שערך בימים אלה משרד הבריאות לבדיקת יעילותם של חדרי המיון בארץ. תוצאות הסקר הזה מורים בעליל שחדר המיון הממוצע של בית החולים הישראלי הוא זה שנזקק בדחיפות לטיפול נמרץ, כדי שיוכל לתפקד כראוי.

ניירת-ניירת

לחדר המיון של אחד מבתי החולים הגדולים בארץ הגעתי בשעת בוקר מוקדמת. שלב הקליטה היה רק הסםתח של נתיב-ייסורים מייגע שנאלצתי תוך כדי כך לעבור. הוא כלל.ניירת בלי סוף למילוי שאלון חטטני על הקוריקולום-ויטה שלי

חלפה שעה, ונראה היה שהגעתי סוף-סוף אל המנוחה והנחלה, בין סדיני המיטה הצחורה, שהייתה אמורה לשרת את עצמי. להוותי הייתה זו רק תקוות-שווא, כי מיטה פנוייה לא הייתה בנמצא. עד שזו נמצאה, חלפה עוד שעה, ובמהלכה נגזר עלי לעבור בדיקות לחץ-דם, דופק ולב, בידיהן של אחיות-רחמניות-תורניות.

בתום בדיקות האחיות נתבשרתי שעלי להמתין לרופא התורן, כדי שיוכל לאבחן את סבלי. על-פי המוקד התורן נתבשרתי שאותו רופא אמור להגיע במרוצת השעתיים הקרובות, ועד לבואו עלי להמתין בסבלנות במיטה.

סיר לפיפי

אני אפוף כולי חולים מסביבי, הממתינים כמוני, במיטות הסמוכות, לרופא המושיע. לא מעטים מהם כבר איבדו את שארית-סבלנותם, מחרפים ומגדפים את האימהות של האחיות ושל הרופאים על כך שהם שמים עליהם פס אחד ארוך.

בתום שלוש שעות-המתנה מגיע אלי סוף-סוף הרופא. הוא מאבחן את מה שצריך, ושולח אותי ליעד הבא- המחלקה הספציפית שבה אטופל.

השעה כבר שעת-צהריים, ועיקר הטיפול עוד מצוי לפני. רופא המחלקה, שהופניתי אליו, אמור להגיע בתוך שעתיים. בינתיים יש לי פיפי, אבל מסתבר שאין סיר חופשי. אז, כתחליף, מוצע לי חיתול.

בשורת השחרור

השעה כבר שש לפנות ערב - והרופא סוף-סוף מגיע אלי. חמש דקות בלבד מספיקות לו כדי לרשום לי את התרופה שהוא הואיל לקבוע בדיאגנוזה שלו. "לא מצאנו שום דבר חשוד בבדיקות, ואתה יכול ללכת הביתה" - הוא מבשר לי בשורה מרגיעה.

שמח וטוב לב אני מזנק להתלבש, אבל האחות התורנית עוצרת אותי בידיעה שעלי להמתין בשקט במיטה עד לבואו של הרופא המשחרר, כדי שאוכל ללכת הביתה. מתי הוא יגיע? אין איש יודע.

חלפו עוד שעתיים, והרופא הגואל מגיע בשמונה בערב. איש הבשורות מפקיד בידי פתק המודיע לי שאני משוחרר.