מגבלת הזמן הקבועה בסעיף 145(א)(2) לפקודת מס הכנסה אינה חלה על תיקון טעות טכנית אשר נפלה בהודעה על החיוב במס שנשלחה לנישום. הסיבה: אין מדובר בתיקון של החלטה או תיקון של שומה. טעות הקלדה במחשב של פקיד השומה אין בה כדי לפטור את הנישום מתשלום המס המתחייב על-פי הכנסותיו. כך פסק בית המשפט (14.6.16) בעניין דוד חי.
חי הוא בעל מניות בחברת נגר כדורי את חי אחזקות. ב-30.12.99 הגיש חי לפקיד שומה תל אביב דוח על הכנסותיו לשנת 1998, במסגרתו הצהיר על הכנסה מדיבידנד פירוק שהוכרז בחברה בסך 20,724,120 שקל, כאשר המס הנובע מכך בהתאם להוראות הדין הינו בשיעור של 10%, הוא 2,072,412 שקל.
על אף שדיווח את סכום המס המדויק בו יש לחייבו, וככל הנראה עקב טעות אנוש, הזין פקיד השומה נתון שגוי למערכת המחשב של אגף מס ההכנסה, מה שהוביל בסופו של יום ליצירת חוב מס בסך 27,613 שקל בלבד בגין הדיבידנד שדווח. בשנת 2004, במסגרת ביקורת שנערכה אצל פקיד השומה, התגלתה באקראי טעותו של פקיד השומה על-ידי מפקח מס הכנסה, וב-27.12.04 שודרה השומה הנכונה.
לטענת חי, איומים מצד פקידי השומה השונים ולחצי רשות המיסים אשר נעשו באמצעים בלתי כשרים, הצליחו להטיל עליו מורא, והביאו אותו להסכים לשלם את יתרת המס בהתאם לשומה המתוקנת. טענתו המרכזית של חי הייתה, כי נוכח חלוף הזמן, ונוכח הוראת סעיף 145(א)(2) לפקודת מס הכנסה, הנתבעת הייתה מנועה מלתקן את השומה העצמית ולקבוע את השומה המתוקנת תחתיה.
ביהמ"ש בחן את תקופת התיישנותה של עילת התביעה ותחילת המועד למניינה לפי סעיפים 5-6 לחוק ההתיישנות. במקרה דנן, תקופת ההתיישנות היא שבע שנים. אין חולק, כי ב-27.12.04 שודרה השומה המתוקנת. לא נטען על-ידי הצדדים, וממילא לא הוכח, מהו המועד המדויק בו הוצאה השומה המתוקנת. מכל מקום, אין חולק, כי הצדדים הגיעו להסדר ביחס לשומה המתוקנת.
בסעיף 145(א)(2) לפקודה נקבע, כי פקיד השומה רשאי לערוך תיקונים הנוגעים לשומה העצמית בתוך שלוש שנים, ובאישור מנהל - בתוך ארבע שנים. משכך, והיות ולטענת התובע זוהי הוראת החוק הרלוונטית למקרה דנן, הרי שהמועד האחרון לעריכת תיקונים הנוגעים לשומה העצמית חלף לכל המאוחר בשנת 2002, תוך שבמועד זה הפכה השומה העצמית לסופית.
לטענת רשות המיסים, פקיד השומה פעל בהתאם לסעיף 145(א)(1) לפקודה, וראה את דוח אשר מסר התובע כשומה עצמית. לפיכך, משנתקבל הדוח, פקיד השומה שלח לתובע הודעה בדבר סכום המס שבו הוא חייב על-פי הדוח, כפי שהגישו, אלא שבהודעה זו נפלה טעות טכנית משרדית. לשיטת ביהמ"ש, מדובר בטעות סופר שעליה לא חלים דיני ההתיישנות, במיוחד לאור העובדה שהפרש המס כבר שולם על-ידי חי.
פקיד השומה הכיר באחריות רשות המיסים לטעות, ובהתאם לכך הסכים לבטל ריביות וקנסות באופן חלקי. נוכח כל האמור לעיל תוצאת ההליך היא, כי התביעה נדחית.
