יועז הנדל מקדיש את טורו השבועי ב"ידיעות" לפרסה האחרונה, סביב עבודות הרכבת בשבת. הוא כותב:
"פחד שורר בימין החילוני, מהסוג שרפאל איתן ייצג, והוא לא מסוגל להתנתק מהפוליטיקה החרדית. פחד שורר גם בזרם המרכזי בציונות הדתית, שמרגיש היטב את נזקי המונופול החרדי על שירותי הדת והיחס ליהדות במדינת היהודים. פחד מגט כריתות קואליציוני ממפלגות חרדיות שורר גם במרכז ובשמאל. למעשה, למעט מר"צ (שבספק אם מרגישים בנוח עם המושג מדינת לאום יהודית), כולם הסתובבו מאז פרץ משבר השבת כאילו הם דורכים על ביצים לא כשרות".
מכאן מגיע הנדל לעתירת
זהבה גלאון להשבת עבודות הרכבת בשבת על-כנן. ומדוע? כי לשיטתו: "במדינה מתוקנת, בג"ץ לא פותר סוגיות רגישות, ולא משנה מי עותר אליו, אלא עוצר חריגות מהחוק. מי שאמור להחליט מה לבנות באיו"ש זו הממשלה, מי שמחליט מה להסדיר או להסיר זו הממשלה, כך גם אם מי מגייסים לצבא ואיך אמורה להיראות שבת במרחב הציבורי. אם צריך עזרה מקצועית מקימים וועדה. מזמינים יועץ, לא מחכים לכוח עליון".
אז זהו, שלא. כשביבי הורה להפסיק את עבודות הרכבת בשבת, הוא חרג מסמכותו. וזה בדיוק מה שאמור לעסוק בו בג"ץ. ב"חריגות מהחוק".
כל צקצקני "האקטיביזם השיפוטי" מתקשים להבין עד כמה הא בהא תלייה, ועד כמה שאלות של שלטון החוק, אשר עולות מתוך בעיות יומיומיות כגון עבודות רכבת, מתנגשות, אם תרצו או לא תרצו, בשאלות ערכיות ומוסריות בספרה גבוהה יותר, ועד כמה לא ניתן להפריד את התאומים הסיאמיים האלו.
בג"ץ, אם בודקים באופן סטטיסטי את מספר ההתערבויות שלו בפועל לעומת מספר העתירות שהוגשו, הוא סופר דופר פאסיבי, לידיעת יועז הנדל.
