סגנית נשיא בית משפט השלום ברמלה, השופטת
נירה דסקין, ביטלה כתב אישום שהוגש נגד מיכאל הרשקוביץ, מחמת זאת שלא ניתן לו יומו: לא נמסר לו זימון ל
שימוע ואף לא נמסר לו על ההחלטה להגיש נגדו כתב אישום בכפוף לשימוע.
בית המשפט נדרש להכריע: האם במשלוח הדואר הרשום יצאה התביעה ידי חובתה באשר ליידוע הנאשם על זכות השימוע, למרות שלא מדובר בכתובת הרשומה של הנאשם והיא אינה יכולה להציג העתק מאותו מכתב; והאם מדובר בעילה מספקת לביטול כתב האישום טרם ההכרעה.
הנאשם מיכאל הרשקוביץ המיוצג ע"י עו"ד סלומון מבקש לבטל את כתב האישום נגדו משום שלא היה מיוצג ע"י עו"ד טרם הגשת כתב האישום נגדו, ומשום שנשללה ממנו הזכות ליידוע ושימוע בפני רשויות התביעה - כפי המוקנות לו מכוח הוראות סעיף 60 א' לחוק סדר הדין הפלילי, והפסיקה. לטענתו, הוא לא קיבל מכתב רשום המזמנו לשימוע.
בפסיקה, זכות זו נתפסת כזכות מהותית ואף חוקתית של הנאשם, ונקבע בה ש: 'בגדרי השימוע ניתנת לנפגע זכותו לשטוח את טענותיו במלואן, ועל הגורם המחליט להאזין לדברים בנפש חפצה, ומתוך נכונות להשתכנע ככל שבדברים יש ממש' (בג"צ 554/05 רס"ר שרה אשכנזי נ' מפכ"ל המשטרה (טרם פורסם)).
השופטת כותבת בפסק הדין, כי קיים הבדל מהותי בין שימוע לפני הגשת כתב אישום לבין שימוע אחריו, משום שמטרת השימוע להניע את התביעה מלהגיש כתב אישום, שבמקרה הנ"ל כבר הוגש.
התובע עו"ד פחימה מטעם המדינה טוען מצידו שהמכתב נשלח ע"פ הדין, ושהמדבקה של הדואר הרשום מוכיחה כי הנאשם יודע. כמו-כן טוען התובע כי הנאשם לא עדכן את כתובתו ומכאן שההודעה הומצאה כדין. לטענה זו משיב הנאשם כי אין במדבקה התייחסות לתוכן המכתב והיא אינה מספקת. יתרה מזו: המכתב נשלח לכתובת הישנה של הנאשם באותו זמן.
בנוסף טוען הנאשם, כי לאור עברו הנקי והיות נתוני התיק ראייתיים ונסיבתיים, הרי שבמידה והיה ניתן לו שימוע לא היה מוגש מלכתחילה כתב אישום. הבקשה כרגע היא לפני הקראת כתב האישום ועל כן לפי חוק סדר הדין הפלילי אין בביטול כתב האישום משום גרימת נזק לרשויות התביעה, שיכולות להגישו לאחר מכן מחדש.
"האינטרס הציבורי הכללי לא ייפגע אם יבוטל כתב האישום דנן על-מנת לאפשר למבקש להגיב לכל שיוחס לו במסגרתו. לעומת זאת, הפגיעה בזכותו המהותית של הנאשם הינה גדולה". התובע טען מנגד, כי "די בקיום זכות שימוע לנאשם בדיעבד שהינו עדיף על בטלות כתב האישום מעיקרו", טוען הנאשם.
לבסוף קבעה השופטת נירה דסקין שלאור ההבדל המהותי והמשמעותי בין סטאטוס של נחקר וחשוד לעומת סטאטוס של נאשם, יבוטל כתב האישום. שכן כתב אישום תלוי ועומד עלול לגרום לכך ש"המאשימה "תינעל" על עמדותיה שבאות לידי ביטוי במסגרת האמור בכתב האישום, ולא תבחן באותה מידה של פתיחות, שהייתה קיימת טרם הגשת כתב האישום, את טענות הנאשם, ראוי ורצוי שזכות הנאשם לשימוע תמומש בהיותו במעמד של נחקר וחשוד ולא במעמד של נאשם".
נקבע עוד, כי במשלוח הדואר הרשום לא יצאה התביעה ידי חובתה באשר ליידוע הנאשם על זכות השימוע, וזאת משום שלא מדובר בכתובת הרשומה של הנאשם והיא אינה יכולה להציג העתק מאותו מכתב. כמו-כן, משום שטרם הייתה הקראה הרי שאין פגיעה באינטרס הציבורי וביטול כתב האישום לא ימנע את הגשתו מחדש, לכן יש לנהוג במידתיות ולתת לנאשם את יומו בבית המשפט, ולבטל את כתב האישום.
