בג"ץ חייב (יום א', 27.3.11) את פרקליטות המדינה לכבד את הסכם הטיעון שנחתם עם יחיא טורק, שרצח את הילד אביב אילוז באפריל 1999. זאת, למרות שפרקליט המדינה,
משה לדור, ביקש לחזור בו מן העסקה.
אביב אילוז נהרג בפיצוץ מטען חבלה שהוצמד למכוניתו של אביו, אשר, שנפצע קשה. טורק הסכים לשמש עד מדינה נגד אחיו בנושא אחר, אך לאחר מכן התעורר חשד שהוא מעורב ברצח אילוז. מאחר שטורק לא היה מוכן לכבד את הסכם עד המדינה לאחר שהואשם ברצח אילוז, הסכימה המדינה לגנוז תיק זה. ואולם, ההסכם בוטל לאחר מכן משום שטורק לא עמד בתנאיו.
טורק זוכה בבית המשפט המחוזי מאשמת רצח אילוז, אך בית המשפט העליון קיבל את ערעור המדינה והחזיר את התיק למחוזי, כדי שיכריע בשאלת קבילותן של ההודעות שמסר טורק לאחר שנחתם עימו הסכם עד המדינה.
באוקטובר שעבר נחתם הסכם טיעון עם טורק, לפיו הוא יודה בעבירות מופחתות ויידון ל-15 שנות מאסר. ב-10 באוקטובר הודיעו הצדדים לבית המשפט שגיבשו הסדר טיעון, בלי שחשפו את פרטיו, אך כעבור תשעה ימים הודיע לדור שהוא מבקש לבחון אותו שוב.
במהלך שביתת הפרקליטים ניסה סניגורו של טורק להציג את ההסדר, שלא בנוכחות המדינה, אך בית המשפט המחוזי לא איפשר זאת. בפסק הדין בבג"ץ אומרת השופטת
מרים נאור, כי היה זה ניסיון למחטף, שנועד לקבע את הסכם הטיעון, ואכן לא היה מקום לקבלו.
בסיומה של שביתת הפרקליטים הודיעה המדינה לבית המשפט, כי לדור החליט שלא להציג את עסקת הטיעון ולהמשיך בניהול המשפט לפי כתב האישום המקורי. על כך עתר טורק לבג"ץ, בנימוק שהחלטתו של לדור בלתי סבירה באופן קיצוני ופוגעת בזכויותיו.
נאור אומרת בהחלטתה, כי לדור קיבל את החלטתו על סמך מחשבה מחודשת ולא על סמך עובדות חדשות, ובנסיבות אלו אין הוא רשאי לחזור בו מעסקת הטיעון. אומנם טורק לא מילא את חלקו וטרם הודה באשמה (בשל שביתת הפרקליטים), אך מבחינת המדינה לא חל כל שינוי בנסיבות האובייקטיביות אלא רק בזהותו של הגורם המחליט - לדור.
נאור מוסיפה: "דומני כי בהחלטה על ביטול הסדר הטיעון לא ניתן משקל הולם לכך שהמשפט מתנהל משך תקופה כה ארוכה, משנת 2002 (!). אכן, לעותר תרומה נכבדה לתהפוכות המשפט, אך הגיעה השעה לסיים משפט ממושך זה. בעניינו הסיום לפי ההסדר שנחתם הוא 'במחיר' של 15 שנות מאסר. האלטרנטיבה - הרשעה ברצח על-פי כתב האישום ועימו מאסר עולם -רחוקה מלהיות מובטחת לתביעה, ועשויה לקחת עוד זמן רב".
לדברי נאור, לדור רשאי כמובן לשנות את החלטותיהם של הכפופים לו, אך במקרה של עסקת טיעון - ניתן לעשות זאת "רק באותם מקרים נדירים שבהם אם יימנע מלהתערב בהחלטה יהווה הדבר פגיעה בציבור בכללותו או בבטחונו", ולא זה המצב במקרה הנדון. נאור מוסיפה:
"ככלל רצוי שבמקרים ראויים תובא עסקה 'בעייתית' מראש לידיעת פרקליט המדינה, או למצער פרקליטות המדינה, לפני שנחתם ההסכם. כאן הובאה העסקה למשנה לפרקליט המדינה, דהיינו, ההסכם הובא לגורם הקרוב ביותר לפרקליט המדינה עצמו.
"האפשרות שפרקליט המדינה ישנה הסדר טיעון וישתחרר ממנו בלא שנפלה שגיאה בולטת ובוטה בהחלטת מי שכפוף לו, והמשנה לו בפרט, פוגעת באמון שרוחש הציבור לעסקות הטיעון. מה העלו חכמים בתקנתם אם למרות החתימה ואישורו של המשנה לפרקליט המדינה יוכל פרקליט המדינה לבטל את ההסדר?
"כדי שהדרג הבכיר ביותר - פרקליט המדינה - 'ישתחרר' מהחלטה של קודמו, במקרה זה המשנה לפרקליט המדינה, יש צורך בגילוין של נסיבות חדשות או בשגיאה שלא ניתן להשלים איתה בהחלטה הקודמת הפוגעת באינטרס הציבורי". כאמור, לא זה המצב במקרה הנדון.
