בית הדין האיזורי לעבודה בנצרת מותח ביקורת על ועדת ערר של המוסד לביטוח לאומי, אשר לא כללה פסיכיאטר למרות שהערר שהוגש לה נגע במישרין לשאלת בריאותה הנפשית של המערערת.
המערערת סובלת ממספר בעיות רפואיות וביקשה לקבל קיצבת נכות. רופאה מטעם הביטוח הלאומי קבעה לה 49% אחוזי נכות, אך המערערת טענה להתעלמות מכך שהיא מטופלת בכדורים בתחום בריאות הנפש.
ועדת הערר הורכבה ממומחה למחלות פנימיות ומחלות זיהומיות, מומחה בכירורגיה אורתופדית ונוירולוג. הוועדה ביקשה וקיבלה חוות דעת של פסיכיאטרית, וזו קבעה שלמערערת יש נכות נפשית בשיעור 20%. הוועדה אימצה את חוות הדעת כלשונה והעלתה את שיעור הנכות הכולל של המערערת ל-59%, אך זו המשיכה וערערה על ההחלטה לבית הדין לעבודה.
השופט
חיים ארמון הורה להחזיר את הדיון לוועדת הערר, בקובעו: "תמוה שמי שהחליט אצל המשיב [הביטוח הלאומי] על הרכב הוועדה, לא מצא לנכון לכלול פסיכיאטר בין חברי הוועדה, כאשר הטענה בערר הייתה - כזכור - שהמערערת מטופלת בכדורים.
"אמנם, כשיש פגימות המשתרעות על פני יותר משלושה תחומים, אין אפשרות לכלול בין חברי הוועדה מומחים בכל התחומים של הפגימות, אך ברור שאין סבירות לקבוע במצב כזה שהרכב הוועדה יכלול שני מומחים בעניין אחת הפגימות בלבד, כך שיהיו מספר תחומים שלגביהם אין מומחה בין חברי הוועדה. לא ברור מדוע בעניינה של המערערת נקבעה ועדה בהרכב שאינו כולל לא רופא אא"ג ולא פסיכיאטר, אך נכלל גם מומחה בתחום הכירורגיה האורתופדית וגם מומחה בתחום הנוירולוגי, כשהרלוונטיות של השתתפות שניהם בוועדה - נוגעת רק למצב המרפק".
ארמון מוסיף ואומר, כי החלטתה של הוועדה אינה מנומקת בצורה שגם מי שאינו רופא יבין אותה (כמצות החוק), שכן היא רק מאמצת בצורה לקונית את חוות דעתה של הפסיכיאטרית. הוא אומר:
"ייתכן שהיה די בכך, אילו חוות דעתה של הפסיכיאטרית הייתה מנומקת כך שמי שאינו רופא יוכל להבין אותה. אולם, גם בחינת חוות הדעת של הפסיכיאטרית אינה מצליחה להביא את הקורא ההדיוט להבין מדוע המסקנה היא שדרגת הנכות של המערערת היא דווקא בשיעור 20% לפי פריט 34(ג) למבחנים ולא 30% לפי פריט 34(ד) למבחנים או אף 50% לפי פריט 34(ה) למבחנים".
