שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, רות רונן, דחתה (12.12.11) תביעת לשון הרע שהגיש מנהל ההשקעות לשעבר, דניאל מולוקונדוב, נגד יו"ר רשות ני"ע לשעבר, משה טרי, ומי שהייתה ראש מחלקת הפיקוח על קרנות נאמנות, שרה פרוש. מולוקונדוב, שהורשע בעבירות ני"ע, טען שהרשות ושני בכיריה גרמו לו נזקים של 2.5 מיליון שקל.

מולוקונדוב ניהל את תיק ההשקעות של קרן "רעם 90" שבבעלות סולומון ניירות ערך, עד שבמרס 2004 הודיעה לו האחרונה על ביטול ההתקשרות ביניהם. לטענתו, רק בדצמבר 2006 התברר לו, מעדות שהושמעה במשפטו, כי הביטול נבע משיחת טלפון בין פרוש לבין מנכ"ל סולומון, בו העמידה אותו פרוש על קיומן של חקירות נגדו.

טרי ופרוש טענו להיעדר יריבות בינם לבין מולוקונדוב, משום שפעלו במסגרת תפקידם ולכן התביעה צריכה להיות מופנית רק נגד הרשות. לגופם של דברים נטען, כי פרוש הפנתה את תשומת ליבו של בן שיחה לצורך בבחינה מעמיקה של ההתקשרות בין סולומון לבין מולוקונדוב, והזהירה אותו ביחס לפעולותיו של מולוקונדוב בקרן, וזאת - לשם מניעת תקלות או הפרות חוק. בשיחה לא נאמרו דברים על אודות תלונות, ודאי שלא על אודות חקירה בכלל וחקירה פלילית בפרט.

רונן אומרת, כי לא ברור מה בדיוק נאמר בשיחה ולכן מוטב שרשות ני"ע תדאג לתיעודן של שיחות מסוג זה. היא קובעת, כי אכן שיחה זו הביאה לניתוק הקשר בין סולומון לבין מולוקונדוב, ובכך מתקיימים יסודותיה של עוולת לשון הרע. ואולם, לרשות ולבכיריה עומדות שורה של הגנות הקבועות בחוק ולכן אין לחייבם בפיצוי כלשהו.

ראשית קובעת רונן, כי פרוש הייתה חייבת להביא את הדברים לתשומת ליבה של סולומון: "פרוש מילאה אם כן את תפקיד הפיקוח הנתון לה על-פי דין, ופעלה לשמירה על האינטרסים של בעלי היחידות בקרן 'רעם 90'. שיחת הטלפון בה צוינו החשדות להתנהלות לא תקינה של הקרן, נועדה להתריע בפני עטר על הצורך בהידוק פיקוחו על התנהלות הקרן, ועל הצורך בהפעלת סמכויותיו לצורך שמירה על טובת בעלי היחידות. שיחת הטלפון הייתה במסגרת סמכויותיה של פרוש, ונעשתה מכוח ההיתר שניתן לה על-ידי רשות ני"ע לשם מילוי החובות שהוטלו עליה על-פי דין. לכן, דבריה של פרוש שנאמרו במסגרת מילוי תפקידה ועל-פי היתר של רשות ני"ע, מוגנים באופן מוחלט מפני הגשת תביעת לשון הרע בגינם".

שנית, עומדת לנתבעים הגנת אמירת האמת: "פרוש ביססה את דבריה על בדיקות שבוצעו על-ידי המחלקה שבראשותה. הבדיקות של רשות ני"ע העלו את החשש כי פעילות הקרן מתנהלת בצורה בלתי תקינה, וכי עניינם של בעלי היחידות בה עלול להיפגע עקב הפרות חוק שונות. לפיכך, דבריה של פרוש בעניין חשדות לניהול בלתי תקין של פעילות ההשקעות של הקרן הם דברי אמת".

שלישית, פרוש פעלה בתום לב משום שמילאה את תפקידה: "על פרוש, כמפקחת על מילוי חובותיה של סולומון על-פי חוק, הייתה מוטלת חובה חוקית לומר לעטר את הדברים ביחס לחשדות לפעילות בלתי תקינה של הקרן... שיחת הטלפון נעשתה לשם הגנה על עניין אישי כשר של מנהל הקרן (סולומון) - כשלוחם של בעלי היחידות בקרן, וכן כדי להגן כמובן על עניין אישי כשר של בעלי היחידות עצמם".