עיקרון פומביות הדיון הוא העומד ביסוד ההיתר לפרסם את שמו של חשוד עוד בטרם הוגש כתב אישום נגדו. כך אומר (19.2.12) שופט בית המשפט העליון, אליקים רובינשטיין.

רשות המיסים מנהלת חקירה נגד סלים חליפה, בעליהן של שלוש חברות הסוחרות בדלק, אך טרם הוגש נגדו כתב אישום. בתי משפט השלום והמחוזי התירו לפרסם את שמו, ורובינשטיין דחה את ערעורו על החלטות אלו. מעבר לכך שבתיק זה אין מקום לדיון בגלגול שלישי, אמר רובינשטיין, ההחלטות של הערכאות הקודמות אינן מצדיקות התערבות.

רובינשטיין אומר: "ככלל, פרסום פרטי חקירה עלול להסב נזק מסוים לחשוד. ואולם, המחוקק טרח לאזן בין אינטרס הפומביות שביסוד ההליכים השיפוטיים, כעיקרון כללי, לבין אינטרסים הנוגעים לפרט. הכלל הבסיסי הוא פומביות הדיון, וכדברי סעיף 68(א) לחוק בתי המשפט 'בית משפט ידון בפומבי', וזאת למעט חריגים שבהמשך הסעיף. פומביות הדיון משמעה כמובן אפשרות לפרסם מה שלא נאסר".

על התיק הנדון אומר רובינשטיין: "כשלעצמי - לאחר עיון ולא בלי התלבטות - לא שוכנעתי, מעבר לכך שאין כמובן פרסום על חקירה כנגד פלוני שאין בו אי נעימות, כי יש בפרסום כדי לגרום לו 'נזק חמור' כאמת המידה שהציב המחוקק, ושמניעת הנזק גוברת על העניין הציבורי שבפרסום. על כן במאזן לא ראיתי מקום להתערבות".

עם זאת, רובינשטיין מסיים בהערה כללית: "לדעתי על רשויות החקירה בקבען עמדתן באשר לפרסום ליתן דעתן לחזקת החפות, לשמו הטוב של אדם, ולמגמה של איזון שעלתה מדוח ועדת וינוגרד כפי שהובא מעלה; שומה עליהן שלא לנצל את הפרסום ללחץ על נחקר - אין זה ה'עניין הציבורי' שבו מדבר הדין - ולנהוג בו תוך שהן משוות לנגד עיניהן כיצד היו רוצים החוקרים והתובעים שינהגו בהם עצמם לעת חקירה חלילה, בחינת 'דעלך סני, לחברך לא תעביד' ("מה שעליך שנוא, לחברך לא תעשה") - דברי התנא הלל".