לאסירים ביטחוניים אין זכות יסוד ללימודים אקדמיים, ושירות בתי הסוהר פעל כדין כאשר מנע זאת מהם. כך קבע (7.3.12) שופט בית המשפט המחוזי בנצרת,
יונתן אברהם, בדחותו שלוש עתירות נגד החלטת השב"ס.
ראווי פואד סולטני (השפוט ל-68 חודשי מאסר), ראיד סלחות (13.5 שנות מאסר) וסעיד צלאח (27 שנות מאסר) למדו במסגרת האוניברסיטה הפתוחה, עד שבחודש יוני 2011 החליט נציב שירות בתי הסוהר לשלול מכל האסירים הביטחוניים אפשרות זו. לטענתם, מדובר היה בהחלטה פוליטית שנועדה להפעיל לחץ על חמאס בעניינו של החייל
גלעד שליט, העומדת בניגוד לזכותם החוקתית לרכוש השכלה.
אברהם קבע, כי הזכות לרכישת השכלה אינה זכות יסוד אלא חלק מחירויות הפרט ולפיכך היא נגזרת של
חופש העיסוק. ככזו, ניתן לפגוע בה לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש ("פסקת ההגבלה"). הוא מעיר, כי צלאח ממילא לא יכול ליהנות מהגנת חוק יסוד חופש העיסוק, משום שהוא אינו אזרח ישראל.
את עיקר החלטתו מייחד אברהם לבחינת עמידתה של החלטת הנציב בתנאי פסקת ההגבלה. הוא מקבל את עמדת המדינה, לפיה מימון הלימודים נעשה בידי ארגוני הטרור ומהווה חלק מן התיגמול הניתן לחבריהם הכלואים, וכמו-כן מנוצלים הלימודים לצורך יצירת קשר והעברת מסרים מהכלא החוצה וההפך. בנוגע למידתיות ההחלטה קובע אברהם, כי לא ניתן היה להשיג את המטרה שביסוד ההחלטה על-ידי קיצוץ חלקי של הזכות ללימודים.
אברהם מוסיף: "מניעת עידוד טרור הינה אינטרס ציבורי ראשון במעלה. מאידך, הפגיעה בעותרים היא זמנית. נקודות הזכות שצברו מלימודיהם עד כה תישמרנה להן. הם יוכלו להמשיך בלימודים אקדמיים לאחר שחרורם. גם כספי שכר הלימוד ששילמו הוחזרו להם וניתנה להם האפשרות להשלים בחינות בגין אותם קורסים שכבר למדו".
