בג"ץ נאלץ לשמש מדי פעם "כשמרטף של פעולות הממשלה בנושאים שונים, כדי להבטיח שהפעולות הראויות על-פי דין יינקטו". כך אומר (יום ד', 4.4.12) שופט בית המשפט העליון,
אליקים רובינשטיין.
הדברים נאמרים בשולי החלטה, בה דחה בג"ץ עתירה נגד תנאי החזקתם במעצר של קטינים מאפריקה הנכנסים לבדם לארץ בצורה בלתי חוקית דרך גבול מצרים. הנשיא
אשר גרוניס החליט לדחות את העתירה לנוכח השיפורים הניכרים שהכניסה המדינה בתנאי המעצר מאז הוגשה העתירה בפברואר 2010. מדובר בעיקר בהחזקתם של אותם קטינים במתקן מעצר ייעודי בחדרה, בפיקוח של אנשי סגל שעברו השתלמויות מתאימות ובניהולו של עובד סוציאלי. המדינה חויבה לשלם לעותרים הוצאות בסך 15,000 שקל.
בהקשר זה העיר רובינשטיין את הערתו והוסיף: "עתירה זו עוררה, לאמיתה, בעיה מעשית בעיקרה, בעלת נופך משפטי משני, כמתואר על-ידי חברי הנשיא. העתירה הוגשה ב-16.2.10. תוך הטיפול בה, בדיוני בית המשפט ובהודעות משלימות, הושגו שינויים מבורכים רבים בטיפול בנושא משמורת הקטינים בהיבטים שונים, שספק אם היו באים, ומכל מקום בקצב מתאים, בלא העתירה. הדברים נאמרים מבלי לפגוע, כמובן, במאמץ שעשו גורמי המדינה להיענות לצרכים במהלך הדיונים בעתירה. ואולם, אין מקרה זה בודד בהקשר תפקידו של בית המשפט בכגון דא; רחוק מכך".
רובינשטיין מסכם: "מטרת שורות אלה היא לקרוא למדינה להגביר חיילים ולהגיד מראשית אחרית, כדי שמוסדותיה ימלאו את תפקידם כראוי בלא צורך בהתערבות שיפוטית ובהליכים מייגעים. אין מי שישמח על כך יותר מבית משפט זה. ועם זאת, במצב הקיים, בית המשפט מהווה כתובת הן לשמירת זכויות בסיסיות והן לליווי תהליכי שינויים כמו בכגון דא, וטוב שכך".
