שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב,
רות רונן, אישרה (12.12.12) להגיש תביעה נגזרת נגד משה בן-שאול, בעל השליטה בחברה הבורסאית אילדקס מדיקל, בשל אי-אישור הסכם העסקתו כנדרש בחוק.
אילדקס מדיקל היא חברה ציבורית, העוסקת בתחום שיווק למכירה של מוצרי דיאגנוסטיקה (מכשור מעבדתי רפואי ומגיבים). היא משמשת כסוכנת בלעדית בישראל של מספר יצרניות בינלאומיות, יש לה גם פעילות בינלאומית ופעילה גם בתחום התוכנה הרפואית. בן-שאול הקים את החברה, עד 2002 שימש כיו"ר שלה, עד 2005 שימש הן כיו"ר והן כמנכ"ל, ומאז הוא רק המנכ"ל.
הסכם ההעסקה של בן-שאול עם אילדקס נחתם ב-1994, ולפיו קיבל 35,000 שקל לחודש ו-15% מרווחי החברה. בשנת 2011 טענה רשות ניירות ערך, כי הסכם זה התייחס רק לתפקידו כיו"ר החברה והיה צורך לאשר בנפרד את ההסכם עימו כאשר מונה למנכ"ל. החברה קיבלה חוות דעת מפרופ' שרון חנס, אשר תמך בעמדתה של הרשות, אך סבר שמדובר בפגם שנפל
בתום לב והציע לבדוק האם קיבל רכיבי שכר יתרים על תפקידו כמנכ"ל מעבר לתפקידו כיו"ר.
בעקבות אירועים אלו ביקשו ארנון אפרת, אלונה אפרת ומשרד עורכי הדין לביא-אפרת - כבעלי מניות מן הציבור באילדקס - להגיש תביעה נגזרת נגד בן-שאול והדירקטורים בחברה, ובהם בני משפחתו של בן-שאול ושר הבריאות לשעבר, דני נוה. רונן קיבלה את הבקשה בנוגע לבן-שאול ודחתה אותה בנוגע לדירקטורים.
רונן דוחה את טענתם של בן-שאול והדירקטורים, לפיה מאחר שההסכם לא אושר בהליך המתאים - הוא חסר תוקף. לדבריה, אימוץ גישה זו ירוקן מתוכן את הוראות חוק החברות בנוגע לעסקות בעלי עניין. רונן לא קבעה האם שכרו של בן-שאול היה סביר, אך אומרת שאין צורך לקבוע זאת בשלב אישור התביעה הנגזרת, ודי בכך שההסכם לא אושר כדין. עם זאת, היא מעירה, "קיימות אינדיקציות לא מעטות המטילות ספק בכך כי אכן מדובר בשכר הוגן, ובהוגנות תנאי הסכם ההעסקה של בן-שאול". היא מציינת, כי בשנת 2005 קיבל בן-שאול 2.4 מיליון שקל, בשנת 2010 קיבל 8 מיליון שקל, ובשנת 2011 עמד שכרו של 10.6 מיליון שקל.
בדחותה את התביעה נגד הדירקטורים אומרת רונן, כי המבקשים לא הוכיחו מה היה חלקו של כל דירקטור באישור או באי-אישור של ההסכם עם בן-שאול. בן-שאול חויב לשלם למבקשים 50,000 שקל, והם חויבו לשלם לדירקטורים 30,000 שקל. את המבקשים ייצגו עוה"ד שאשא וצמח, ואת בן-שאול והדירקטורים - עוה"ד מאיר ופומרנץ.
