החל מסוף שנות ה-90 השתנתה משמעותית ההתנהלות התקציבית של הרשויות המקומיות, וב-15 השנים האחרונות ירדו משמעותית גירעונותיהן של הרשויות והיחס בין חובותיהן להכנסתן, למרות הפחתת תמיכתה של הממשלה בתקציבן. כך עולה (יום ד', 6.3.13) מפרסום קטע מתוך דוח בנק ישראל לשנת 2012, שיפורסם בקרוב, העוסק בהתנהלות התקציבית של הרשויות המקומיות.
ניתוח הנתונים הפיסקליים של הרשויות המקומיות מעלה כי מ-1997 עד 2012 פחת גירעונן בהדרגה, מגירעון של 0.8 אחוז תוצר לעודף של 0.2 אחוז, ובמקביל ירד חובן של הרשויות המקומיות ביחס לתוצר ב-1.7 נקודות אחוז. ירידה זו הושגה למרות הפחתה של ההעברות הממשלתיות לרשויות ב-0.5 אחוז תוצר, והיא תוצאה של צמצום ניכר, 1.5 אחוזי תוצר, בהוצאותיהן. על מגמה דומה מצביע גם מדד נוסף הנקרא בראשי תיבות VFI, המודד את שיעור ההוצאות שאינן ממומנות בהכנסות עצמיות מתוך סך ההוצאות; מדד זה ירד מ-40 אחוז ל-25 אחוז.
השוואה בינלאומית מעלה כי נוסף על המגמה החיובית המאפיינת את התנהלותן התקציבית של הרשויות המקומיות בישראל, מצבן הפיסקלי האבסולוטי טוב ביחס לרשויות במדינות
OECD. חוב הרשויות המקומיות בישראל בשנת 2010, 1.6 אחוזי תוצר, היה נמוך מהממוצע ב-OECD, שעמד על 8.2 אחוזי תוצר. זאת ועוד, יחס החוב של הרשויות המקומיות לתקבוליהן, עמד ברשויות הישראליות בשנת 2010 על שליש שנת תקבולים, לעומת כחצי שנת תקבולים בממוצע ברשויות במדינות OECD.
במהלך המשבר הפיננסי האחרון התאפיינו רשויות רבות במדינות OECD בהתנהגות פרו-מחזורית, המסכנת את האפשרות להתאושש מהמשבר. זו נובעת, בין היתר, מבסיס מס פרו-מחזורי. בניתוח הקשר בין המחזור לגירעון ברשויות המקומיות בישראל נמצאה תמונה שונה: גירעונן של הרשויות - אפילו בניכוי ההעברות הממשלתיות - אינו מושפע ממחזור העסקים; זאת כנראה משום שבסיס המס של הרשויות בישראל, שעיקרו תשלומי ארנונה ומים, אינו מושפע כמעט מהכנסות התושבים ומהפעילות העסקית.
על-פי דוח הנתונים הכספיים המבוקרים של משרד הפנים, פעלו בישראל בשנת 2011 247 רשויות מקומיות, מתוכן 169 רשויות יהודיות או מעורבות ו-78 רשויות לא-יהודיות. ככלל, משקל ההכנסות וההוצאות של הרשויות בסך ההכנסות וההוצאות המוניציפליות משקף את החלק של מספר תושביהן באוכלוסיית המדינה; זאת פרט לרשויות הלא-יהודיות, המוציאות פחות ממה שנגזר מחלקן באוכלוסיה, ולמועצות האזוריות, המוציאות יותר מחלק זה.
