אישה המציקה לבעלה במשך שנים לאחר שנפרדו תאבד חלק ממזונותיה, למרות שהפירוד היה באשמת הבעל שעבר להתגורר עם פילגשו. כך קובע (9.5.13) שופט בית המשפט למשפחה בפתח תקוה,
צבי ויצמן.
בני הזוג נפרדו בשנת 2005, אך האישה סירבה להשלים עם כך וביקשה ואף קיבלה בבית הדין הרבני הוראה לשלום בית, לפיה על הבעל לעזוב את פילגשו ולשוב אליה. "כל הערכאות הרבניות שוכנעו באמת ובתמים כי הנתבעת עורגת לתובע ומצפה בכליון עינים כי אלוף נעוריה זה עוד ישוב אליה, זאת על-אף שכבר כמה וכמה שנים הוא מקפיד לתת הונו ואונו באחרת", מציין ויצמן.
בינואר 2007 חייב בית המשפט למשפחה את הבעל לשלם לאשתו 1,500 שקל מדי חודש, ללא הגבלת זמן. בסוף 2011 ביקש הבעל להקטין את התשלום, בשני נימוקים: הרעה במצבו הרפואי והעובדה שהאישה החלה לעבוד כנהגת מונית ויש לה הכנסות משלה. עוד טען הבעל, כי ברור שאין כל סיכוי שהנישואין ישתקמו, וכפי שאמר בדיון האחרון: "גם אם נישאר אך ורק שנינו לבד בעולם, אעדיף לשים עצמי תחת גלגלי אוטובוס ולא לשהות במחיצתך".
האישה טענה, כי הבעל משתכר היטב ומתגורר עם פילגשו בדופלקס מהודר המשקיף אל הים, בעוד הכנסתה שלה מן המונית מכסה בקושי רק מחצית מהוצאותיה. לדבריה, "מעת שהצדדים עדיין נשואים זה לזה ומעת שבית הדין הרבני מצא כי האשם בפירודם מוטל לשכמו של התובע ואף הורה לו לחזור ולחיות עימה בשלום בית, לא בטלה זכותה למזונות ויש לדחות תביעת התובע".
"הדעת אינה נותנת"
ויצמן סוקר באריכות את המשפט העברי ואת פסיקת בתי המשפט בנוגע למזונות אישה, ומזכיר שהיה זה השופט
מנחם אלון שקבע שיש להכפיף גם נושא זה לעקרונות תום הלב. על המקרה הנדון, אשר הגיע עד כדי תלונת שווא של האישה על אלימות שהביאה להעמדתו לדין של הבעל, אומר ויצמן:
"הפירוד הורתו באשמת הבעל, ועם כל זאת בנדון אינך יכול להתעלם מהנסיבות הנוספות האופפות את ענינם של הצדדים. אינך יכול להתעלם מהעובדה שהצדדים חיים בפירוד מוחלט משך כשמונה שנים, כאשר במהלך תקופה זו הנתבעת אינה פוסקת מלהטריד את התובע באין ספור הליכים שונים, כאשר ברי לכל מי אשר עיניו בראשו כי מעשיה אלו נובעים מרצונה להציק לתובע ולא מרצונה להתפייס עימו.
"...הדעת אינה נותנת שהנתבעת תעשה הכל על-מנת לפגוע בתובע ובכל זאת תהנה ללא גבול וסייג מתשלום מזונות המשולם על ידו. כאמור, פירודם של הצדדים נגרם אומנם מראשיתו בשל בגידת התובע ואולם כעת משחלפו השנים והאיבה שבין הצדדים אך עולה וגוברת, והנתבעת אינה מנחת ידה מכל טענה או אשמה שניתן לטפול על התובע, הרי שבחינת הסוגייה שלפנינו דרך פריזמת תום הלב מחייבת כי חיובי המזונות ייקצבו בזמן ולא יימשכו לאין קץ".
ויצמן קבע, כי הבעל ישלם לאישה רק 1,100 שקל בחודש למשך ארבע השנים הבאות. "להערכתי במהלך תקופה זו יכולה הנתבעת להגיש תביעה רכושית, באם היא סבורה כי עדיין קיימות זכויות רכושיות כאלו ואחרות אשר לא חולקו בין הצדדים, וכי די בפרק הזמן הנזכר על-מנת לברר תובענה שכזו. אני סבור כי התקופה הנזכרת, נוסף על תקופת הפירוד שחלפה כבר, יש בה די על-מנת שהנתבעת תוכל להעמיד עצמה על רגליה שלה מבלי להיזקק עוד לתמיכתו של התובע", הוא מסביר. את הבעל ייצג עו"ד מקסים ליפקין, ואת האישה - עו"ד רונית פינקלשטיין.
