מקרה יוצא דופן של ניהול הליך פלילי בערכאה שאינה מוסמכת לכך נחשף (יום ג', 21.10.13) בפסק דינו של בית המשפט העליון. עולה ממנו, כי שופט בית המשפט המחוזי בחיפה, יצחק כהן, ניהל דיון בנושא המסור לסמכותו של בית משפט השלום.

ערן טובול הואשם במעשה מגונה בילד בן פחות מ-13 ובשיבוש הליכי משפט. במסגרת הסדר טיעון נמחק האישום השני, אך ברגע האחרון חזר בו טובול מהסכמתו ולפיכך הוגש מחדש כתב האישום המקורי. כהן הרשיע את טובול וגזר עליו שנת מאסר.

טובול ערער לבית המשפט העליון על חומרת עונשו, ורק במהלך הדיון בפני השופטים עדנה ארבל, ניל הנדל וצבי זילברטל שם לב הנדל לכך שהתיק אמור היה להידון בבית משפט השלום. הן כהן והן באי-כוח הצדדים כלל לא שמו לב לנקודה זו לכל אורך ההליך שניהלו בבית המשפט המחוזי. לאור זאת טען הסניגור, עו"ד ששון בר-עוז, כי יש לבטל לחלוטין את פסק הדין ולהשיב את התיק לבית משפט השלום.

ארבל דחתה טענה זו וקיבלה את עמדת המדינה, לפיה יש להחיל במקרה זה את עיקרון הבטלות היחסית. לדבריה, אומנם לכאורה איבד טובול ערכאה אחת, שכן אם התיק היה נדון בשלום - היה יכול לערער בזכות למחוזי ולערער ברשות לעליון. אולם, בפועל נדירים המקרים בהם בית המשפט העליון מעניק רשות ערעור בגלגול שלישי, וייתכן שטובול אף "זכה" שבית המשפט העליון דן בעניינו כערעור לכל דבר.

עוד אומרת ארבל, כי ככלל יש להעדיף את הבטלות היחסית על פני הבטלות המוחלטת, בשל הגמישות שהיא מעניקה, אם כי כמובן ללא פריצת הגבולות שקבע המחוקק. במקרה הנוכחי, מוסיפה ארבל, נדון עניינו של טובול בפני ערכאה שסמכויותיה רחבות יותר ומכילות ממילא גם את סמכויותיה של ערכאת השלום. גם אין מקום לטענתו של בר-ששון כאילו שופטי המחוזי מחמירים יותר מאשר שופטי השלום. גם לגופם של דברים, קבעה ארבל, אין מקום להקל בעונשו של טובול.

הנדל וזילברטל הצטרפו לפסק דינה של ארבל. את המדינה ייצגה עו"ד עידית פרג'ון.