הממונה על ההגבלים העסקיים ובית הדין להגבלים יכולים לאשר הסכם המבטיח לרשת מסוימת בלעדיות בתחום פעילותה במרכזים מסחריים מסוימים. כך עולה מפסק דינו של בית המשפט העליון, אשר דחה (יום ג', 24.12.13) את ערעורה של רשת הולנדיה על אישור הסכמים כאלו בין רשת עמינח לבין 12 מרכזי "פאואר סנטר" ברחבי הארץ.
בהסכמים אלו, שנחתמו בעשור הקודם, נקבע שבאותם מרכזים מסחריים לא ייפתחו חנויות אחרות המציעות "פתרונות שינה". הממונה דאז על ההגבלים,
רונית קן, אישרה את ההסכמים לתקופה של עשר שנים. המשנה לאב בית הדין להגבלים, תמר בזק-רפופורט, דחתה את ערעורה של הולנדיה, וכעת נדחה ערעורה בידי המשנה לנשיא בית המשפט העליון,
מרים נאור.
נאור מתייחסת בהרחבה לנימוק של קן ובזק-רפופורט, לפיו יש למנוע "הנאת חינם" של המתחרים מן ההשקעות של עמינח בפרסום ובשיווק. מדובר במצב בו מתחרים אלו ייהנו מכך שהלקוחות יגיעו למרכזים המסחריים בעקבות מאמציה של עמינח, אך בסופו של דבר יעדיפו לרכוש אצל המתחרים. נאור קובעת, כי מדובר בשיקול לגיטימי שהופעל כהלכה.
נאור מציינת בסיומו של פרק זה בפסק הדין: "לא ניתן שלא לתהות על מה ולמה ניהלה הולנדיה את מלחמתה עד בית משפט זה. קשה שלא לטעות אם אינה מוּנעת בדיוק מהרצון ליהנות הנאת חינם מפרסומה של עמינח. לא הונח לפנינו טעם ענייני אחר למאבק ללא פשרות שניהלה".
טענה אחרת של הולנדיה הייתה, שהסדרים כאלו פוגעים בתחרות בשוק השכרת השטחים המסחריים, שכן הם מביאים לעליית מחירים. נאור אומרת שאין צורך לדון בטענה זו לגופה, שכן הולנדיה העלתה אותה רק בערעור בפני בית המשפט העליון. עוד קובעת נאור, כי תקופת ההסכמים - עשר שנים - גם היא סבירה בנסיבות העניין.
הולנדיה חויבה בתשלום הוצאות של 80,000 שקל למדינה ו-80,000 שקל לעמינח. השופטים
צבי זילברטל ואורי שהם הסכימו עם נאור. את הולנדיה ייצגו עוה"ד
דוד תדמור (לשעבר הממונה על ההגבלים), שי בקל, דורון קילשטיין ועידו כנען. את הממונה על ההגבלים ייצגו עוה"ד אשר גושן וסוריא בשארה, ואת עמינח - עוה"ד
אורן גלעדי ועופר חן.
