תושב אור יהודה שנחקר ברשות ני"ע בחשד לביצוע תרמית מתוחכמת בבורסה, שם קץ לחייו יום לאחר חקירתו ושחרורו ממעצר. המנוח, יורם מרגלית, נחקר יחד עם שניים אחרים, בחשד לביצוע עסקות עצמיות ומתואמות במסחר בבורסה, למטרת ניוד רווחים מחשבונות פרטיים לטובת חשבונות קופת גמל בניהול אישי. זאת, כדי לזכות בפטור ממס על רווח הון המוקנה לחשבונות קופת גמל בניהול אישי, וכן כדי ליצור "מגן מס" עתידי, שישרת את החשודים בחשבונותיהם הפרטיים.
מדובר בחקירה משותפת של רשות ני"ע ורשות המיסים, במסגרתה עלה החשד כי שלושה תושבי אור יהודה ביצעו את התרמית, שבאמצעותה התחמקו מתשלום מס על רווחים בהיקף כ-1.26 מיליון שקל. לחשודים - רן ולדמן, עובד בחברת אלאופ, חברה-בת של אלביט; אחיו, מיכה ולדמן, בעליה של חברת ו.מ.ל.ת תוכנה בע"מ, חברה פרטית העוסקת בייצור תוכנות מחשב; ומרגלית המנוח, עובד בחברת ו.מ.ל.ת תוכנה בע"מ - יוחסו עבירות של השפעה בדרכי תרמית בני"ע, קבלת דבר במרמה ועבירות מס. החקירה נגד האחים ולדמן האחרים נמשכת. רשות ני"ע מסרה בתגובה כי היא אינה מתייחסת לנושאי חקירה.
שיטות לשבירת הנחקר
לחוקרי הרשות לא מיוחסים מעשים שהובילו להתאבדותו של מרגלית. ואולם, הצצה אל מאחורי דלתות חדרי החקירות של הרשות מגלה את הקשיים עמם מתמודדים הנחקרים וההשפעה שיש לחקירות על מצבם הנפשי.
עו"ד גלית רוטנברג, סנגורית בתחום עבירות הצווארון הלבן ושותפה במשרד דחוח ושות', מסבירה כי "צריך לזכור שהנחקרים ברשות ני"ע הם נורמטיביים, לרוב אנשים ממעמד החברתי והכלכלי הגבוה, שהמעמד הזה של חקירה באזהרה הוא זר ומלחיץ מאוד בשבילם. נחקרים כאלה - כשצועקים עליהם, מגדפים אותם, משפילים אותם, ומאיימים עליהם שהקריירה שלהם תסתיים והמעמד החברתי שהם עמלו עליו כל חייהם - ייעלם, שהמשפחה שלהם תתבייש בהם והחברה תתנכר להם - זה יכול להיות הרבה יותר טראומטי מאיום באלימות פיזית נגדם".
לדבריה, "לוקחים להם את הארנק ואת הטלפון הנייד, בכל רגע נתון עומד מולם שומר, 'מייבשים' אותם שעות בחדר החקירות, גם בלי לחקור אותם, והם צריכים לבקש רשות אפילו כדי לשתות כוס מים. מלווים אותם אפילו לשירותים במהלך החקירה. מה מרגיש אדם כמו
נוחי דנקנר שמלווים אותו לשירותים, ושהוא בכלל צריך לבקש רשות ללכת לשירותים וצריך ללוות אותו שומר?".
רוטנברג מסבירה כי "זה חלק מהפסיכולוגיה שמפעילים עליהם. החוקרים מיומנים בשיטות הפסיכולוגיות לשבור נחקרים נורמטיביים, הם עוברים הכשרה כיצד להתמודד עם סוג כזה של אנשים, כשהבטן הרכה שלהם היא בדרך-כלל המעמד שלהם והמקצוע שלהם, אז הם אומרים להם דברים כמו: 'נחסל לך את הקריירה', 'אתה לא תחזור להיות עו"ד/רו"ח', 'נדאג להוריד אותך לשפל המדרגה', 'אתה רמאי', 'אתה זבל'. הדברים שאומרים להם הרבה יותר מפחידים את הנחקרים האלה מאשר אם ירביצו להם. מסטירה מתאוששים מהר; לחיסול של הקריירה והמעמד, יש השלכות ארוכות טווח".
פוסט-טראומה
סנגורים בכירים אומרים היום ל"
גלובס" כי רבים מלקוחותיהם סובלים מפוסט-טראומה לאחר חקירתם אף ושקלו לשים קץ לחייהם. לדבריהם, חלק מהאמירות הקבועות של לקוחותיהם לאחר "חווית החקירה" הן: "רציתי למות" ו"עדיף לי למות".
סנגור בכיר בשוק, המייצג גורמים רבים שנחקרו במחלקת החקירות ברשות ני"ע כי "מדובר בסיטואציה מאוד מלחיצה. חקירה באופן כללי, גם אם החוקרים מתנהגים בצורה הכי מנומסת, היא אירוע קשה וטראומתי, וכל אדם שנחקר, זה דבר שנופל עליו פתאום כרעם ביום בהיר, ויכול לערער את כל מה שהכרת עד אותו רגע, בלי קשר לשאלה אם עשית או לא עשית את המעשים המיוחסים לך. אתה פתאום לא שולט בשום דבר ממשה שקורה לך.
"חוקרי רשות ני"ע, בטח ביחס לחקירות משטרה אחרות, הם מאוד זהירים; מצד שני, באים אליך ב-6 בבוקר, אתה לא יודע אפילו מה קורה, חיפוש בבית, לוקחים אותך, אתה לא יודע מה לעשות, התקשורת כבר מסביבך ואתה יודע שזה יפורסם תוך כמה שעות, אומרים לך 'תקום, תשב, תלך, תבוא', לשירותים אתה לא יכול ללכת בלי ליווי, 'מייבשים אותך', אתה יושב כמה שעות ומחכה על הספסל בלי שום יחס, לקחו לך את הטלפון, אין לך שום קשר לעולם - אז אתה יוצא בטראומה מאוד קשה, ועל חלק מהנחקרים זה משפיע באופן טרגי".
גורם המקורב לנושאי החקירות אמר היום ל"גלובס", כי "צריך לזכור כי ישנו אחוז מסוים באוכלוסייה שנחשב ל'גולגולת רכה' ועלול להתאבד בתנאי לחץ ובמצבי קיצון שונים. זה יכול לקרות בחקירה ברשות ני"ע או בטירונות גולני. חקירה זה מצב קיצון אנושי. זה מצער וזה לא פוטר את הרשות מבדיקה, כאשר אדם מביע כוונות אובדניות, והחוקרים זהירים מאוד ורגישים למצבים הללו, אבל אין לרשות שליטה על המצבים הללו".
נחקרים תחת לחץ: "כל מה שנשאר זה להכניס לעצמי כדור לראש"
המקרה של יורם מרגלית המנוח, שהתאבד יום לאחר חקירתו ברשות ני"ע, נגמר באורח טרגי, ואולם איומים בהתאבדות, שאינם מסתיימים במותו של הנחקר, נשמעים מעת לעת בין חדרי החקירות - וחלקם אף נחשפים בהמשך בביהמ"ש. כך, למשל, בעניינו של שותף בכיר בפירמת רואי החשבון ברייטמן-אלמגור, שניסה להתאבד במהלך חקירתו על-ידי בליעת כדורי שינה. באפריל 2004 זומן השותף הבכיר למשרדי רשות ני"ע ונחקר בחשד לדיווח מטעה בתשקיף, למרמה ולהפרת אמונים. זו הייתה חקירתו השנייה בנוגע לדוחות הכספיים שערך עבור קבוצת החברות הבורסאיות של משפחת בולוס, שבעליה, לפי החשד, ביצעו עבירות גניבה וזיוף וכן עבירות של ני"ע.
בתוך זמן לא רב הצליחו החוקרים להוציא מהנחקר הודאות שונות, אך במהלך החקירה, הוא גם אמר לחוקרים, כי הוא רוצה עו"ד, כי הוא לא מרגיש טוב וכי "כל מה שנשאר לי עכשיו זה ללכת להכניס לעצמי כדור בראש". מאוחר יותר אמר לחוקרים: "אמרתי את מה שיש לי להגיד. אני מבטיח לך שאני לא אחיה עד ביהמ"ש. אני אולי לא מתאים להיות רו"ח".
כחודש לאחר החקירה אושפז רואה החשבון בבית החולים, לאחר שבלע עשרה כדורים שונים. פרקליטיו טענו שזה היה ניסיון התאבדות. פסיכיאטרית שבדקה אותו ציינה כי הבליעה בוצעה "כנראה ללא מטרה אובדנית".
תלונות רפואיות ואיומים בהתאבדות עלו גם בפרשת אופמת, מהחקירות הבולטות של הרשות לפני מספר שנים. גולן כהן ורונן רשף, שהיו מנהלי אופמת מקבוצת אקסלנס, הואשמו בהשפעה בדרכי תרמית על שער מניית פרטנר, אך לבסוף זוכו מחמת הספק. לשניים היו טענות חריפות בנוגע לאופן ניהול החקירה נגדם. כהן טען בביהמ"ש כי כשנאמר לו שאם ימשיך לשתוק בחקירה הרשות תיאלץ לזמן את אשתו לחקירה, הוא השיב: "אם תזמינו את אשתי לחקירה, אני אתאבד".
