|
|
33 ימים חלפו עד שנקבר [צילום אילוסטרציה: פלאש 90]
|
|
|
|
|
ארבעת אחיו ואחיותיו של שלום חי מיכאלוב, טוענים באמצעות עוה"ד ארתור בלאייר ויצחק פרנלדס, כי גופת אחיהם שכבה במכון לרפואה משפטית במשך חודש ימים בלא שזוהתה ומבלי שהמשפחה קיבלה הודעה על כך, ובעת שהמשפחה יוצאת מדעתה מרוב דאגה לגורל קרובם ועוסקת ללא לאות כל אותה תקופה בחיפושים אחריו.
בתביעת פיצויים בסך 1.8 מיליון שקלים, שהגישו האחים לבית משפט השלום בהרצליה נגד המשטרה ומשרד הבריאות, נאמר כי המדובר בפרשה שערורייתית קשה ועגומה שעניינה בשורה של מחדלים ופגמים בלתי נתפסים ומופלגים בחומרתם בתפקודם של המשטרה ושל המכון לרפואה משפטית.
בתביעה מצוין כי המנוח נמצא ביום היעדרותו ישוב על ספסל בשכונת התקווה בתל אביב בסמוך למקום עבודתו כשהוא מתלונן על כאבים בחזהו. צוות מד"א מצא אותו מחוסר הכרה וללא תעודה מזהה והעבירו לבית החולים, שם הוגדר כאלמוני, ולמחרת הוא נפטר מדום לב וגופתו הועברה למכון לרפואה משפטית, ובמשך חודש ימים המשטרה כלל לא הייתה מודעת לכך.
לטענת התובעים, במשך 33 ימים לאחר פטירת אחיהם הייתה מונחת גופתו במקררי המכון לרפואה משפטית כגופה אלמונית וכחפץ שאין לו דורש, זאת כאשר הם אינם יודעים מה עלה בגורלו, ואינם יודעים את נפשם מרוב חרדה, דאגה וצער.
לדברי האחים, אף על-פי שבנסיבות העניין ניתן היה בנקל לזהות את אחיהם ולדווח למשפחתו על אשר אירע לו, פעלו הנתבעים בזלזול בוטה וברשלנות חמורה כאשר פועלם ומחדליהם הביאו לפגיעה קשה בכבוד המנוח, ביזוי גופתו וזכרו, פגיעה במשפחתו וגרימת זעזוע קשה ועוגמת נפש מרה מהם לא התאוששו עד היום.
בתביעה נאמר כי התובעים תיארו בפירוט בפני המשטרה במעמד הגשת התלונה על היעדרותו במחצית דצמבר 2012 את חזותו ומבנה גופו של אחיהם הנעדר, לרבות העובדה כי ידו הימנית קצרה מידו השמאלית וכי עינו הימנית "כחולה" ואילו עינו השמאלית כהה, וכן מסרו לשוטרים תמונות עדכניות של אחיהם הנעדר.
לטענת התובעים, גופת אחיהם אבדה ונשכחה במכון לרפואה משפטית במשך חודש ימים ובמהלך כל תקופת החיפוש אחר אחיהם הנעדר הייתה משפחתו שרויה בחרדה ובמשבר נפשי קשים.
ומשנודע למשפחה כי אחיהם נפטר בבית החולים באופן בודד ומבזה כאלמוני, בלא שבני משפחתו ישובים ליד מיטתו, חרב עליהם עולמם. בתביעה נאמר כי חשכת יומה של המשפחה התעצמה משנודע לה כי גופת אהובם הונחה כחפץ במכון לרפואה משפטית ונשכחה שם בלא שהובאה לקבר ישראל ונאמר עליה קדיש.
עד עצם היום הזה, נאמר בתביעה, אין המשפחה מתאוששת ואינה תופסת את שאירע לבן המשפחה ולגופתו, ואת גודל הטרגדיה שפקד אותה. לטענת בני המשפחה, העובדה שגופת אהובם זכתה לאפסות ולביטול בלתי נתפסים היכתה בה באורח קשה.
לדברי התובעים, במשך שנה ארוכה הם התדפקו על דלתות הנתבעים בתחינה לדעת את אשר אירע, אך לא זכו לכל מענה שיכבד את כאבם, הסבל שהוסב להם ואת הפגיעה בכבוד אחיהם. בתביעה נאמר כי עד ליום זה המשטרה לא מצאה להביע כל צער, התנצלות או חרטה על אשר אירע ואף לא מצאה להכיר במחדל.
אשר למשרד הבריאות, נמסר לתובעים מנציב קבילות הציבור, כי לא נפל כל רבב בתפקוד הגורמים הרפואיים בגופת אחיהם, וזאת ללא כל התייחסות ספציפית לתפקוד המכון לרפואה משפטית.
התובעים מבקשים לפסוק להם פיצויים בגין זילות בכבוד האדם ובכבוד המת, הלנת מת ואי-הבאתו לקבורה במשך 33 ימים, זעזוע נפשי, עוגמת נפש קשה, כאב וסבל חמורים, ופגיעה באיכות החיים ובהנאות החיים.
