תביעה ובקשה לאישורה כייצוגית הוגשה לבית המשפט המחוזי בלוד כנגד
רכבת ישראל בטענה לפגיעה בזכויות נגישות בתחבורה ציבורית של עיוורים וכבדי ראייה.
התובע ראובן ברון עיוור בעל שרידי ראייה טוען כי רכבת ישראל מפרה את הוראות החוק שנועדו לאפשר לעיוורים וכבדי ראייה להשתמש בשירותי התחבורה המסופקים על ידה באופן יעיל שאינו נופל משימושם של הנוסעים הרואים.
לדברי התובע אוכלוסייה מסוגו נזקקת לתחבורה הציבורית יותר מכל ובכלל זה שירותי התחבורה המסופקים על-ידי רכבת ישראל מאחר שניידותם תלויה בתחבורה הציבורית, אשר בלעדיה מופרת זכותם להשתתפות מלאה בחברה והם נותרים בפאתי החברה.
התובע מציין כי המחוקק נתן דעתו לצרכיה של אוכלוסיית העיוורים ולקויי הראיה וחייב את רכבת ישראל לבצע התאמות כדי לאפשר לאוכלוסייה זו להשתמש בשירותי התחבורה המסופקים על ידה. בתביעה נטען כי כל תחנות הרכבת אינן נגישות לאוכלוסיית לקויי הראיה והעיוורים.
בתביעה נאמר כי בשל היעדר נגישות של תחנות הרכבת נגרמת פגיעה בתחושת הביטחון של העיוורים וכבדי הראיה בשל היעדר ידיעה אודות נתונים או מידע להם הם זקוקים על-מנת להתמצא בתחנות- בין נתונים הנוגעים לנסיעה המתוכננת לדוגמה מציאת הרציף, הקופות או השירותים ובין נתונים הנוגעים לאזהרה מפני מכשולים או אזורים מסוכנים.
התובע טוען באמצעות עוה"ד
עופר לוי ושמואל אהרנסון כי בשל התנהלותה זו של רכבת ישראל נגרמת לאוכלוסיית העיוורים וכבדי הראיה מבוכה רבה, חוסר נוחות, פגיעה קשה בזכות לאוטונומיה, לכבוד ולשוויון.
אשר על כן מתבקש בית המשפט לחייב את הרכבת לפצות את העיוורים וכבדי הראיה בסכום מצרפי מוערך של 50 מיליון שקלים, ובנוסף לחייבה בהקצאת משאבים הנדרשים על-מנת לקיים לאלתר את הוראות תקנות הנגישות וחוק שוויון זכויות.
התובע מציין כי במסגרת מאמציו בתחומי ההנגשה לעיוורים וכבדי ראיה הוא הגיש תביעה ייצוגית הנוגעת לפגיעה בזכויות נגישות בתחבורה הציבורית של עיוורים וכבדי ראיה גם כנגד אגד, דן, קווים, וקונקס והתביעה אושרה כייצוגית וניתן בה תוקף של פסק דין להסכם פשרה.
