הוצאות שייווצרו כתוצאה מרישום חשבונאי אך לא יוצאו בפועל ("הוצאות רעיוניות"), לא יוכרו לצורכי מס. כך קובע תזכיר הצעת חוק שהפיץ משרד האוצר לקבלת תגובות (7.8.14).
התזכיר עוסק בהתאמת כללי החשבונאות הבינלאומיים (IFRS), על פיהם פועלות החברות הבורסאיות ורוב החברות הגדולות הפרטיות, לדיני המס. רשות המיסים מבקשת ככלל למנוע מצב בו רישומים חשבונאיים, הנובעים ממהות כלכלית אך אינם משקפים תזרים מזומנים ממשי, ישפיעו על היבטי המס.
ואולם, התזכיר אינו מאוזן וההצעות הכלולות בו פועלות רק לטובת רשות המיסים ולרעת הנישומים. כאמור, התזכיר קובע שהוצאות שנוצרו כתוצאה מהרישום החשבונאי לא יוכרו - אך אין בו קביעה מקבילה, לפיה רווחים שייווצרו כתוצאה מרישום שכזה לא יהיו חייבים במס. התזכיר אינו עוסק בשאלת מעמדם של רווחי/הפסדי שערוף לצורכי מס - כאלו הנוצרים בעת הערכה מחדש של שווי נכס, בעיקר נדל"ן.
סעיף נוסף עלול ליצור מצב בו חברות ישלמו מס על רווחים הגבוהים מאלו שיהיו להם בפועל. על-פי כללי ה-IFRS, יש לבצע הפרשה (בעיקר בגין הפסדים צפויים ותביעות משפטיות) אם הסיכוי שההפסד יארע גבוה מזה שהוא לא יתרחש. משמעותה של הפרשה כזו היא ירידה ברווחי החברה.
לעומת זאת, התזכיר קובע שניתן יהיה לרשום את ההפרשה כהוצאה לצורכי מס "רק כאשר קיימת מחויבות משפטית ממשית לביצוע ההוצאה, קיים סיכוי קרוב לוודאי שאכן תוצא בפועל, וכי ניתן לאמוד באופן מהימן את סכום ההוצאה הצפוי". אם כך ייקבע, חברות יידרשו לשלם מס על רווחים גבוהים מאלו שעליהם ידווחו לבעלי המניות ושמהם ייגזרו דיבידנדים, שכר נושאי משרה וכמובן שער המניה בבורסה.
