העליון קובע לראשונה מגבלות בייבוא מקביל

יבואן מקביל של מוצרים חייב להימנע מיצירת הרושם שהוא היבואן הרשמי, ואסור לו ליהנות מפעולות שיווקיות של היבואן הרשמי. כך קובע (יום ב', 17.11.14) בית המשפט העליון, בפסק דין התוחם לראשונה את גבולות המותר והאסור בייבוא מקביל.

בייבוא מקביל מגיעים ארצה מוצרים מקוריים של יצרנים בינלאומיים, הנרכשים במדינות בהן מחיריהם נמוכים מאלו שמוכר אותם היבואן הרשמי לישראל. בית המשפט העליון כבר התיר לבצע פעילות זו, לנוכח היתרונות לצרכן הנובעים ממנה, וכעת כאמור הוא קובע לראשונה את מגבלותיה, תוך איזון בין היתרונות של הייבוא המקביל לבין זכויותיו של היבואן הרשמי.


ההבדל בין רכב לצעצועים


השופטת דפנה ברק-ארז אומרת כי על "היבואן המקביל להוכיח, כי השימוש בסימן המסחר המוגן [על ידו] אינו יוצר הסתברות לכך שהצרכן הסביר יקבל את הרושם לכך שמדובר בפעילות הנהנית מחסותו של בעל הסימן". היא מדגישה, כי האמצעים שעל היבואן המקביל לנקוט כדי להבטיח זאת, תלויים במוצר שהוא מייבא:

"כאשר עסקינן במכירה של כלי רכב, אשר אחריות היבואן בנוגע אליו היא רבת חשיבות עבור הצרכן ועלותו היא משמעותית עבור האדם הממוצע, יצטרך המשווק להדגיש באופן בולט כי אינו פועל בחסותו של יצרן הרכב שהוא בעל סימן המסחר, ולפרט את משמעות הדבר (למשל, מי אחראי לטיפול בתקלות ברכב בתקופת האחריות).

"לעומת זאת, על משווק של צעצועים שנמכרים במחיר נמוך ויובאו בייבוא מקביל, מוצרים שהצרכן אינו מצפה לרכוש דווקא בחסות היצרן בעל סימן המסחר וככלל סוגיית האחריות להם היא פחות הרת גורל, תוטל חובה פחותה בדרגתה בכל הנוגע להבהרת העובדה כי המוכר אינו פועל בחסותו של בעל סימן המסחר".


אין בעיה במחיר הנמוך


ברק-ארז מוסיפה, כי ייבוא מקביל נשען מעיקרו על המוניטין של הסימן המסחרי, ולכן אינו מהווה הפרה שלו. עם זאת, "פעולותיו של יבואן מקביל ייחשבו כהתעשרות שלא כדין על חשבון היצרן או על חשבון היבואן הרשמי מקום בו דבק בפעולותיו 'יסוד נוסף'. אלה הם פני הדברים למשל כאשר היבוא המקביל עוקב למסע פרסום משמעותי שנועד לאפשר 'חדירה' של מותג חדש לשוק הישראלי, אשר בו השקיע היבואן הבלעדי משאבים ניכרים".

עוד קובעת ברק-ארז, כי ליבואן הרשמי אין עילה לתבוע את היבואן המקביל מכוח טענת הדילול (דהיינו: פגיעה במוניטין של המותג) ומכוח גניבת עין. "אפשר לומר, באופן מטאפורי, כי ניתן לדלל שמפניה משובחת במים, אך לא ניתן לדלל שמפניה כזו בשמפניה זהה לה, גם אם נקנתה מספק אחר. זאת, משום שבמצב של ייבוא מקביל המוצרים המיובאים הם מוצרים שבעל סימן המסחר עצמו סבר שיש מקום לסמנם ולזהותם באמצעות סימן המסחר ובכך אף העיד עליהם שהם ראויים למוניטין שמהם הוא נהנה. מוניטין זה צמוד לטובין שאותם מייצר בעל סימן המסחר, ומרגע שמכר אותם הוא מיצה את זכויותיו בהם, על כל המשתמע מכך".

ברק-ארז מוסיפה: "מוצרים בייבוא מקביל נמכרים במקרה הרגיל במחיר נמוך יותר מן המוצרים שמיובאים בידי היבואן הרשמי. ניתן אף להניח כי פעמים רבות תעשה מכירה כזו בחנויות יוקרתיות פחות. אולם, בכך בלבד אין כדי ל'הקליש' את סימן המסחר, היינו לעשות את רישומו קלוש יותר. קבלת טענה כזו תרוקן מתוכן את האפשרות לפעול במתכונת של ייבוא מקביל".

הדברים נאמרו בהכרעתו של בית המשפט העליון בסכסוך בין יצרן האופנה טומי הילפיגר והזכיין בישראל, קבוצת סקאל, לבין אלעד סוויסה, העיסוק בייבוא מקביל של מוצרי הילפיגר. ביהמ"ש העליון קבע, כי בנסיבות העניין ישלם סוויסה להילפיגר וסקאל 100,000 שקל (ולא 450,000 שקל כפי שנקבע במחוזי). כמו-כן, ייאסר עליו לעשות שימוש במילים "טומי הילפיגר" בשם העסק ויהיה עליו להבהיר בצורה בולטת, הן בפרסומיו והן בעסק והן באתר האינטרנט שלו, כי אינו נהנה מחסותו של הילפיגר. העליון ביטל את חיובו של סוויסה בהוצאות במחוזי וחייב את הילפיגר וסקאל לשלם לו 25,000 שקל.

המשנה לנשיא מרים נאור והשופט יורם דנציגר הסכימו עם ברק-ארז. את סוויסה ייצגו עוה"ד סער גרשוני ונח שלומוביץ, ואת טומי הילפיגר וסקאל - עוה"ד שגית צוברי, חגי ויניצקי וגדעון פרחומובסקי.