רשות מקרקעי ישראל תפרה למידותיה של חברת אבן וסיד את המכרז לפעילות במחצבת הר דרגות, אותה מפעילה אבן וסיד מזה שנים. כך טוענת (21.1.15) חברת אולניק, באומרה שמדובר במכרז למראית עין שתוצאתו ידועה מראש, שכן אין כל אפשרות מעשית לעשות שימוש בדרך גישה חוקית למחצבה, ואין בכוונת רמ"י להסדיר דרך כזו.
לטענת אולניק, רמ"י אינה רשאית להתנער מאחריותה להסדרת דרך גישה חוקית למחצבה לפני פרסום המכרז להענקת הרשאה כרייה וחציבה למשך תבש שנים. לדברי אולניק, רק לחברת אבן וסיד יש הסדרים והבנות עם האוכלוסייה הבדואית, המצויה בדרך הגישה הקיימת שאינה דרך מורשית. אוכלוסייה זו, מציינת אולניק מועסקת, על-ידי אבן וסיד במחצבה, ולכן היא היחידה היכולה להגיע אליה.
בעתירה נאמר כי האוכלוסייה הבדואית היא השולטת בדרך והמחליטה מי יוכל לעשות בה שימוש ומי לאו, וכי על פיה של אוכלוסייה זו -שגם גורמי אכיפת החוק אינם מצליחים לפנותה וחוששים ממנה - יישק דבר. לדברי העותרת, רמ"י התעלמה מכך שהיא עצמה פעלה להקמת דרך גישה חוקית, והרשות מעדיפה לחשוף את הזוכה במכרז לשימוש בדרך גישה לא מורשית ואף בלתי ניתנת לשימוש.
בעתירה, שהוגשה לביהמ"ש המחוזי בבאר שבע באמצעות משרד הרצוג-פוקס-נאמן, נאמר, כי התמיהות העולות מהמכרז ומהאופן בו פורסם מתחזקות על-רקע עיתויו - לפני פרסום דוח ועדת בלינקוב לבחינת מדיניות המקרקעין בתחום המחצבות. הדוח עוסק בריכוזיות בענף זה, וקשה להשתחרר מן הרושם שמדובר בניסיון להקדים את פרסום המכרז לדוח כדי להתחמק ממסקנותיו.
לטענת אולניק, על תפירת המכרז מלמד התנאי הנוגע לתמורה שעל הזוכה לשלם לרמ"י לפי כמות חומרי חציבה תיאורטית ומופרזת, המותאמת למידותיה של אבן וסיד. במכרז נקבע, כי התשלום השנתי המינימאלי שישלם הזוכה יהיה לפי 800,000 טון, גם במקרה שהפיק פחות מכמות זו. לטענתה, מדובר בתנאי בלתי סביר, מאחר שמדובר בכמות חריגה ומופרזת שאינה סבירה עבור משתתף שאינו מחזיק במפעלי המשך הדורשים כמויות אדירות של חומרי מחצבה, כפי שמחזיקה אבן וסיד. טרם הוגשה תגובת רמ"י.
