חקלאים בנגב נאלצים לשלם באמצעות המדינה "דמי חסות" לבדואים על-מנת שלא יפגעו במתקני המים המשרתים אותם. כך עולה (16.4.15) מפסק דינו של סגן נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה, רון שפירא.

נועם בלום, בעליה של חוות צברי אורלי השוכנת בין ירוחם לדימונה, הגיש לבית המשפט למים (במחוזי בחיפה) עתירה נגד התעריפים שנקבעו לו לשנת 2015. בין השאר טען, כי עליו לשלם 18 אגורות לכל מ"ק של מים כדמי שמירה על המתקנים של חברת קולחי דימונה. לדברי בלום, מדובר למעשה ב"דמי חסות" שהמדינה גובה מהחקלאים ומעבירה אותם לבני הפזורה הבדואית בנגב, כדי שלא יפגעו במתקנים.

מנהל אגף סיוע, קולחין וטיוב בארות ברשות המים, דני גרינוולד, אישר בעדותו - כפי שכותב שפירא - "כי באזור הספציפי שבו נמצא המתקן קיימת בעיית ונדליזם ואבטחה". הוא לא הכחיש את טענתו של בלום ולפיה הכספים מועברים בפועל כ"דמי חסות" לבדואים.

על כך אומר שפירא: "אם כך הוא הדבר, אין זה מתפקידו של צרכן המים לממן את פעולות הלחימה בעבריינות הפלילית ובוונדליזם, אלא זהו תפקידה של המדינה שאחראית על ביטחונם ושלומם של תושביה ורכושם. אין זה ראוי כי מימון פעולות מניעה של פעילות עבריינית יבוא מכיסם של צרכני המים".

שפירא מוסיף: "בעית הפשיעה כנגד חקלאים מוכרת בהיבטים שונים ובמקומות שונים. חובת המדינה לספק הגנה ראויה גם לאוכלוסייה זו ואין זה ראוי, לטעמי, לגלגל עלויות של מניעת פשיעה על כתפי החקלאים, צרכני המים. על המדינה לשאת במימון עלויות אלו, בדיוק כשם שהיא אינה גובה מס מיוחד למימון פעולות המשטרה וגורמי אכיפת החוק לשם הגנה ושמירה על בתי התושבים ועסקיהם במקומות יישוב אחרים ברחבי הארץ".

שפירא דחה את רוב עתירתו של בלום, אך קבע שעד לבדיקה מחודשת של דמי השמירה - לא ייגבה ממנו רכיב זה. נציגי הציבור שאול שטרייט וישראל מנטל הסכימו עם שפירא.