מפחיד עד מאוד מאוד להסתובב בימים טרופים אלה, בירושלים. אין כמעט אנשים בחוץ והמעט שמסתובבים בחוץ, אינם יהודים - הם ערבים, ובעיקר ערביות עטויות רעלה ולבושות בגד, המכסה צורת גופן ומטשטש צורת גוף זו, לחלוטין. הגעתי לבית משפט המחוזי, בירושלים הממוקם בחלקה המזרחי של העיר שלפתי מהר את תעודת העיתונאי שלי ועקפתי תור הממתינים. ליתר דיוק, עקפתי תור הממתינות בכניסה לבית המשפט המחוזי, שהיו ברובן, שוב ערביות עטויות רעלה ומכוסות שמלה, כשהבד מכסה כל חלק מגופן, מכף רגל ועד ראש. נשמתי לרווחה, שכן מצאתי עצמי סוף-סוף בתוככי בית משפט המחוזי, בירושלים. תחושת הלחץ, המחנק, המצור והפחד, שאפפה אותי, נסתלקה לה. הרגשתי כאילו נכנסתי ובאתי לעולם אחר.
