בפסק דין יוצא דופן קובעת (8.2.16) שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, דליה גנות, כי בני זוג הגישו תביעת סרק נגד בית החולים הדסה, וכי העד המומחה מטעמם מסר עדות שקר. עוד אומרת גנות, כי גישתם העקרונית של התובעים מזכירה את זו של גרמניה הנאצית.

בני הזוג, מהמגזר הערבי, הם בני דודים שהתחתנו ושלושה מילדיהם סובלים מפיגור קשה. ההורים והילדים הגישו תביעה נגד שירותי בריאות כללית ונגד בית החולים הדסה, בטענה שלא העמידו אותם על הסיכונים הגנטיים הצפויים ולא יעצו להם לבצע הפלות. העד המומחה העיקרי מטעמם היה ד"ר עמאר רמדאן.

גנות אומרת תחילה, כי אין כל עילת תביעה נגד הכללית, שכן האם קיבלה שם טיפול מזדמן בלבד, והייעוץ הגנטי ניתן רק בהדסה. לאחר מכן היא דוחה מכל וכל את התביעה נגד בית החולים: "תובענה זו מוטב היה לו לא הייתה מוגשת משהוגשה. לא רק שהתובעים לא הוכיחו את טענותיהם, אלא שהוכח באופן פוזיטיבי, כי אין בטענותיהם דבר וחצי דבר, ולמעשה לא נפל כל פגם בהתנהלותם של הנתבעים במהלך מעקבי ההריון שהעניקו לאם התובעים".


מכפיש מגזר שלם


לדברי גנות, בא-כוחם של התובעים - עו"ד מ' קיין - מבקש ממנה הכרעה שאינה משפטית אלא פילוסופית: מהו תפקידו של הייעוץ הגנטי. קיין ניסה לשכנע את בית המשפט לשנות את הגישה האתית והמוסרית הנוהגת ולקבוע, שכאשר קיים סיכון להולדת ילד פגוע - חייב היועץ הגנטי להמליץ על הימנעות מהריון או על הפסקתו. אין כמובן לקבל גישה זו, מדגישה גנות.

רמדאן טען בחוות דעתו, שההורים לא הבינו את משמעות הייעוץ הגנטי שקיבלו, ואף אמר שבני המגזר הערבי הם לרוב "אנשים פשוטים שאינם מסוגלים לרוב להתמודד עם ים הנתונים והמספרים". גנות אומרת, כי מעבר לכך שמדובר בהכפשת מגזר שלם - ההורים שלפניה הם אנשים אינטליגנטיים ונאורים. ההתייחסות אל הבעל - לו 14 שנות לימוד ומכהן במשרה דתית בכירה - כאל אדם פשוט, היא שגויה ומטעה ואינה משקפת את המציאות, קובעת גנות.

גנות ממשיכה ומותחת ביקורת חריפה על רמדאן, אשר טען שכאשר קיבלה האם מידע מלא מרופאי הדסה - היא הפסיקה את ההריון. "אין לאמירה זאת כל בסיס, ולא רק שהיא איננה נכונה, אלא שהיא אף מטעה, ודומני, כי מן הראוי היה לבדוק את העובדות לאשורן בטרם כתיבת אמירות אלו, דבר אשר לא נעשה, כנראה, על-ידי ד"ר רמדאן", היא אומרת. "האמירה בדבר אי-ההבנה הנטענת, אינה אלא מסקנתו ופרי מחשבתו ויוזמתו של ד"ר רמדאן, והיא חסרת אחיזה במציאות". לדברי גנות, מדובר ב"אמירות שאינן אמת ומטעות".

כפיות טובה

עוד קובעת גנות, כי האם העידה שקר כאשר טענה שהרופאה ד"ר זיוה בן-נריה עודדה אותם להביא ילדים לעולם, ובמקרים אחרים היא "נמלטה למחוזות חוסר הזיכרון, בנסיון להימנע ממתן תשובות אמת". גנות קובעת, כי בני הזוג הבינו היטב את ההסברים, אך התעלמו מהם שוב ושוב.

על טענת בני הזוג, לפיה היו נענים להמלצה להימנע מהריון או להפסיקו אילו היו מקבלים אותה, אומרת גנות: "טענה זו מקוממת מאוד, ואינה, אלא ניסיון נואל להטיל חבות על הנתבעים, מקום שלא רק שלא הוכחה חבותם, אלא שהוכח למעלה מכל ספק, כי בני הזוג זכו לייעוץ רפואי גנטי מהמעלה הראשונה". היא מאמצת את דבריה של בן-נריה, לפיהם הגשת התביעה היא כפיות טובה וניסיון להאשים את הרופאים בהחלטות שקיבלו ההורים.

בסיומו של פסק הדין עוסקת גנות בהרחבה בטענה העקרונית של התובעים, לפיה על היועץ הגנטי להמליץ להורים על הימנעות מהריון או על הפסקתו. היא דוחה אותה בנחרצות מוחלטת, מדגישה שאסור באיסור מוחלט לרופא לעשות זאת, מדגישה שהאחריות מוטלת אך ורק על ההורים ומוסיפה ברמז ברור לגרמניה הנאצית:

"האמירה של ד"ר רמדאן בעניין זה, כמו גם רמיזותיו הקנטרניות של בא-כוח התובע, מחזירה את השומע לימים קשים ואפלים, בהם החליטה המדינה מי יחיה ומי ימות, ומי אינו זכאי לחיות בשל היותו בעל מום, ומי לא יהיה רשאי להרות בשל סיכון אפשרי לבריאותו של היילוד, או בשל מוצאו". התובעים חויבו בתשלום הוצאות בסך 30,000 שקל. הדסה יוצגה בידי עו"ד ר' נועם, והכללית - בידי עו"ד י' אבימור.