הסוכנות היהודית אינה במעמד של "שוכר" בחוזים המשולשים עם רשות מקרקעי ישראל והיישובים שקמו על אדמות אלו. לפיכך, היא אינה זכאית לפיצוי כאשר קרקעות אלו מופקעות - קובעת לראשונה (27.10.16) שופטת בית המשפט העליון, אסתר חיות.

על-פי החוזים המשולשים, שנחתמו לאורך עשרות שנים, המדינה (דרך המינהל ולאחר מכן דרך רמ"י) העמידה את הקרקעות לרשות הסוכנות, וזו הקצתה אותן למתיישבים להם גם העניקה הלוואות. השאלה מהו מעמדה המשפטי של הסוכנות בקרקעות לא הוכרעה בעבר בבית המשפט העליון, ויש לה חשיבות כספית ומעשית רבה.

באופן נקודתי התעוררה השאלה לאחר שהמדינה הפקיעה חלק מאדמות המושבים צפריה ויגל לצורך הרחבת נמל התעופה בן-גוריון. הסוכנות טענה שגם היא ניזוקה מן ההפקעה, שכן היו לה זכויות שכירות באדמות. בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת רות רונן) קיבל עמדה זו וקבע, כי על המדינה לפצות את הסוכנות ב-15% מסכום הפיצוי שניתן לצפריה ובאותו שיעור מהפיצוי שהיה ניתן ליגל אילו היה נקבע שהמושב זכאי לו.

חיות קיבלה את ערעור המדינה וביטלה את פסק הדין של המחוזי. היא מנתחת באריכות את החוזה המשולש, את לשונו ואת הרקע לשימוש בו, ומגיעה כאמור למסקנה שהסוכנות אינה בגדר שוכרת. העובדה שהצדדים השתמשו במילה "שכירות", מסבירה חיות, אינה מעלה ואינה מורידה, אלא יש לבחון את מעשיהם בפועל - והללו מלמדים שלא היה מדובר בשכירות, במיוחד משום שהסוכנות לא שילמה דבר למינהל/לרמ"י תמורת הקרקעות.

עוד אומרת חיות, כי הסוכנות העבירה את זכויותיה בקרקעות לאגודות המיישבות - והללו הוגדרו כ"בנות רשות" בלבד. לכן, לא נותרו בידי הסוכנות זכויות כלשהן בקרקעות, והאגודות וחבריהן הם שמחזיקים בקרקעות ומשתמשים בהן למטרות שנקבעו בחוזים. תפקידה של הסוכנות היה של "מוסד מיישב" והיא לא פעלה כמי ששכרה את הקרקע, מוסיפה חיות. ייתכן שהסוכנות הייתה זכאית לפיצוי על פעולותיה להשבחת הקרקע, אך זה אינו המצב לגבי צפריה ויגל.

השופט יצחק עמית מוסיף: "קשה להלום מעמד של 'שוכר' למי
שאינו משלם דמי שכירות ואינו מחזיק או משתמש במושכר". לדבריו, "עצם העובדה שישוב רשאי לצאת לביסוס מבלי שבאה דרישה של הסוכנות לקבלת כספים, מעידה על כך שהסוכנות עצמה לא סברה ב'זמן אמת' שיש לה זכויות משל עצמה על-פי ההסכם המשולש, מעבר להחזרי ההלוואות וההשקעות שלה ביישוב".

בפיה של הנשיאה מרים נאור ביקורת על עצם הטיעון של הסוכנות: "צר לי שהסוכנות ראתה לטוב מלפניה לטעון לזכאות לחלק מהפיצוי, וזאת על חשבון המושבים אותם אמורה הייתה
לטפח ולהביא לעצמאות. לא כל מה שהוא קו טיעון אפשרי משפטית, הוא גם עמדה ראויה לגבי גוף כמו הסוכנות היהודית".

הסוכנות חויבה בתשלום הוצאות בסך 80,000 שקל למדינה, 30,000 שקל לצפריה ויגל (כל אחד) ו-15,000 שקל לחברת מגדל הזוהר. את המדינה ייצגו עוה"ד משה גולן, רינה מיוחס ועמי עבר-הדני; את הסוכנות ייצגו עוה"ד שוקי חורש, אורית יולס, רונן
ברומר וגלעד כץ; את צפריה ויגל ייצגו עוה"ד גדעון אליאב, גלעד נאמן ורועי דביר; ואת מגדל הזוהר - עו"ד ארז חבר.